אשר לטענות ההגנה בקשר למועד קבלת הנתונים ואופן קבלתם הראשונית, נמסר כי העניין חוסה תחת תעודת חיסיון ולא נתבקשנו להסיר את החיסיון, למרות שנטען תחילה כי יש כוונה לעשות זאת (ראו, בין היתר, עמ' 353, 354, 357). מכל מקום, בקשה לבית משפט השלום בעכו הוגשה כבר ביום 25.3.21 (ת/449 הגם שבטעות צוינו בה עבירות שונות ותאריך מוקדם, והחוקר רועי וינברגר התייחס והסביר שדובר בטעות בתום לב). החלטת בית המשפט ניתנה באותו יום (ת/449 עמ' 2). למחרת, 26.3.21, הוגשה בקשה נוספת לבית משפט השלום בחיפה (ת/449א) שבגינה ניתנה החלטה נפרדת. עוד נזכיר כי לנתוני איתוראן צורפו תעודות בדבר רשומה מוסדית (שתיהן סומנו ת/452, מימים 5.4.21 ו-14.4.21, אם כי לאונרדו לנצ'בסקי העיד ששלח נתונים ותעודה בדבר רשומה מוסדית כבר ביום 1.4.21, עמ' 2656).
לא מצאנו אפוא הצדקה לפסול את רשימות הנתונים שהתקבלו מחברת איתוראן ולא מצאנו כל סיבה מוצדקת שלא לתת לרובן את מלוא המשקל.
הוא הדין ביחס לתוצרים שהופקו ממצלמות האבטחה הרבות שנפרקו והועתקו.
בהקשר זה טענה ההגנה כי חוקרי המחשב שפרקו מצלמות אבטחה ביצעו עבודה רשלנית, לא מתועדת ולא ניתנת לשחזור. הם נמנעו מפריקת מצלמות אבטחה חיוניות ביותר, ובמקרים רבים נפרקו מצלמות ספורות או יחידות מתוך קובץ מצלמות שהיו ממוקמות במתחם אחד. לא תועדו טווחי פריקה, לא צוינו סוגי מכשירים, ולא נותר מסלול אימות. החומר המקורי נמחק, מזכרים נכתבו בדיעבד ונוסחם זהה לחלוטין למזכרים אחרים שנכתבו בידי מספר אנשים. במקרים רבים, לא ניתנה כלל הסכמה כדין של בעלי המצלמות לפריקה, אלא הייתה זו כניעה ללחץ סמכותי.
לא מצאנו כל ממש בטענות ההגנה; אנו קובעים, כי פעולות אנשי החקירות שהתמקדו בבחינת המצלמות והעתקת תוצריהן נעשו במקצועיות ובתום לב מוחלט ובשום אופן לא נעשה דבר בכוונת מכוון, מתוך מגמה להפליל את הנאשם ותוך התעלמות מכוונת מאפשרויות נוספות. שוכנענו שהחיפוש היה אחר רכב השברולט שנצפה במצלמות האבטחה, כלי רכב אשר בזמן "הורדת המצלמות" כלל לא היה מקושר לנאשם. אכן, החומר שהועתק בידי החוקרים "נדרס" ואינו ניתן לשחזור; מכאן שלכאורה נפגם כלל הראיה הטובה ביותר. עם זה, נוכח היקף החומר שהועתק ברי שהיה קשה ל"אחסן" את כולו. לאחר צריבתו והעברתו למדיה שונה, לא היה מנוס מ"דריסתו" בהתקן המקורי שבו נשמר.
אף נכון היה להחתים את בעלי המצלמות השונים על אתר ובזמן נטילת המדיה הדיגיטלית מהמצלמות שבהחזקתם על טפסי הסכמה, ולהסביר להם את מלוא זכויותיהם, אלא שאיש מהם לא הביע התנגדות, ובעדותם לפנינו איש מהם לא טען כי היה נמנע מלשתף פעולה עת נתבקש לכך. החוקר פואד פארס הסביר (7.12.22, עמ' 1474 ש' 27 ואילך) כי המצלמות "נלקחו" (הועתקו) בהסכמה, אך בעליהם הוחתמו על טפסים בדיעבד. הבעלים זכו להודעה על זכויותיהם בהקשר זה בזמן אמת, אם כי לא נמסרו להם מלוא הפרטים הכלולים בטפסי ההסכמה. בוודאי שאין בכך כדי לגרום לפסילת הראיה מקום בו התהליך כולו נעשה בתום לב. יש להצר על כך ולהפיק לקחים, אולם לא שמענו מאיש כי סרטוני מצלמות האבטחה שברשותו הועתקו תוך הפרת דין בוטה.