נציין כי הביקור המדובר התרחש בשנת 2019 והעדה תיעדה חלקים ממנו באמצעות מצלמת הטלפון הנייד שלה (ת/20א ו-ת/214א). בין היתר, תיעדה מספר שיחות בין הנאשם למנוח (שחלק מהן לא ניתן היה לשמוע בבירור בשל רעשי רקע. מטעם המאשימה הוגש תמליל של הסרטונים - ת/266, אך גם בתמליל צוין כי בחלק מהסרטונים לא ניתן לשמוע את שנאמר בשיחה), את תגובותיו של הנאשם ושל בא כוחו שגם הגיע למקום, וכן את דברי השוטרים שהגיעו למקום.
צפייה בסרטונים העלתה שלפחות באחד מהם נראה הנאשם צועק על המנוח ומתלהם, תוך שאינו מאפשר למנוח להיכנס לתוך מבנה במתחם, ובעקבות כך נראה המנוח כמי שמזמן משטרה למקום. סרטון נוסף מציג את ההתרחשות לאחר בוא השוטרים, אלא ששם המתלהם הוא עורך דינו של הנאשם שזעף על עצם הצילום ואמר לנאשם שלא לשתף פעולה עקב כך.
יום למחרת, נערך ביקור נוסף במקום, שבמהלכו המנוח והעדה נכנסו למחסן, והעדה תיעדה במצלמת הטלפון הנייד שלה (ת/139א), בין היתר, את הקיר החדש שלפי הטענה נבנה בידי הנאשם שלא כדין, תוך פלישה לחלקה 50.
לגישת העדה וסברתה, המנוח היה "כמו עצם בגרון" עבור הנאשם. הוא הפריע לו, שכן "כולם מפחדים ממנו". היחיד שלא פחד מהנאשם היה המנוח, וריבוי ההליכים הקשה על הנאשם, כך גם העובדה שהמנוח טרח לצלם את מתחם המריבה באמצעות רחפן. אשר להתייחסותו של הנאשם למנוח, אמרה (עמ' 2952 ש' 27 ואילך) שהנאשם הגיב, "[...] בצורה מאד מתלהמת, הוא לקח את זה בצורה מאד קשה הפריעה לו העובדה שפתאום הגיע איזשהו עורך דין מאד נמרץ לתיק והפריע לו, בעלי עסקים במקום כולם פחדו ממנו, היחיד שלא פחד ממנו היה עורך דין ארנון, כל בעלי העסקים באו שילמו במשרד, באו לקחו את התיקים שלהם בחזרה ואמרו שהם לא רוצים שנייצג אותם, כשניסינו להבין למה הבנו". כן אמרה (עמ' 3099), "בוודאות אחד מהם אמר לנו שהוא לא רוצה שהוא יעשה לו משהו רע שהוא מפחד ממנו, שהוא לא רוצה שהוא יעשה לו משהו רע". בהמשך נזכרה (עמ' 3100) שמדובר בחנניה פיסו, אם כי ברי דבריו לעדה אינם קבילים כראיה לאמיתות תוכנם.
לדברי מורן ועקנין, עם היוודע דבר הרצח, היא מידית חשדה כי ידו של הנאשם במעשה, גם אם לא סיפרה זאת בחקירותיה הרבות. גם לא סיפרה ששוחחה טלפונית עם איש משטרה שהיה בזירה, אך כתבה מסרונים על חשדותיה, ובהמשך שלחה אותם לחוקר (אלא שמדובר בעדות סברה שאינה קבילה כראיה).
ההגנה הקדישה חלק משמעותי בסיכומיה על מנת לקעקע את עדותה של עו"ד מורן ועקנין אשר דבריה, לפי הטענה, היו תלושים מהמציאות, שקריים, מוטים, מגמתיים ולא בוססו כלל בראיות. העדה, כך נטען, תמכה בתיאוריה שאותה הציגה המאשימה, ובמהלך עדותה הארוכה נחשפו הכשלים שבאותה תיאוריה: הוברר שהנאשם כלל לא כעס על המנוח, ודאי שלא נהג באלימות כלפיו, ושהנאשם רשאי היה להניח שידו תהיה על העליונה בהליכי המשפט השונים, שכן טענותיו היו מגובות במסמכים. נטען כי העדה חשדה באנשים נוספים, אך בבית המשפט טרחה להפליל את הנאשם בלבד, ומגמת ההפללה שבאה מפיה היתה מבוססת על שמועות, חצאי דברים, רכילות וסברות בלבד. היא אף שינתה דבריה פעם אחר פעם כאשר הוטחו בה ראיות הסותרות את דבריה.