משה איינהורן (23.11.23, עמ' 3179 ואילך; 26.11.23, עמ' 3151 ואילך) ירש את הנכס מאביו לפני כשני עשורים, ובהכירו את הנאשם ואת המנוח צפה, לטענתו, שהעימות יוביל לאסון, ואף הזהיר בשל כך את המנוח. את הנכס אביו קיבל מהעירייה ומכר חלק ממנו לנאשם. הנכס צבר חובות שונים, חלקו נמכר לניסים אבו חצירא, וחלקים נוספים נמכרו לדוד שטרית ולחנניה פיסו. בשנת 2001 מכר האב חלק מהנכס למנוח שרכש אותו בנאמנות עבור רפי דהן. הנאשם היה מעוניין ברכישת חלקים נוספים מן הנכס ו"חיזר" אחר העד. תחילה הציע מחיר שלא כיסה את החובות, בהמשך, "בשנת 2019", הנאשם "שלף מסמך הסכם מכר שב-2011 מכרנו לו את המגרש, כמובן שעל סמך מה הטענה שלו הייתה בשנת 2009 [...] נתנו ייפוי כוח לבן אדם בשם דביר עמר ועם ייפוי הכוח על סמך הייפוי כוח הזה הוא קנה ממנו את המגרש". לגרסת העד, ייפוי כוח מסוים אכן נמסר לאדם בשם דביר עמר, נוכח החובות שרבצו על הנכס, והוא היה "אמור לסדר, אבא שלו היה יו"ר המועצה הדתית, אדם בעל יכולות להזיז עניינים להסדיר עניינים". ייפוי הכוח ניתן תחת פיקוחו של עו"ד שי יטיב, מתוך מטרה שדביר עמר יפעל להסרת החובות מהנכס והכנתו למכירה. דביר עמר היה מוכר לנאשם, אביו היה כאמור ראש המועצה הדתית, ושירותיו נשכרו על מנת להסדיר את החובות שרבצו על הנכס ולהכינו למכירה. הנאשם לא רווה נחת מן העובדה שהחלקות הנוספות עשויות להימכר בשוק הפתוח ולא להימכר לו (עמ' 3168, ש' 14-13). מכל מקום, לפי ייפוי הכוח הבלתי חוזר שקיבל דביר עמר, הוא לא יכול היה למכור את הנכס ללא אישור משה ויוסף מנדל (26.11.23, עמ' 3168 ש' 12, ש' 30-28, עמ' 3169 ש' 2).
לכשנודע לעד על המכירה הנטענת לנאשם, חיפש העד את דביר עמר לצורך בירור העניין, אך ללא הועיל. כך או כך, בשנת 2015 עוד נוהל מו"מ עם הנאשם על אפשרות מכירת וקניית המגרש שבו היה מעוניין, והנה לפתע, בשנת 2019, צץ אותו הסכם שנעשה (לכאורה) עם דביר עמר על רכישת המגרש בידי הנאשם עוד בשנת 2011.
כאן המקום להעיר, כי עו"ד שי יטיב, שזומן לעדות בידי ההגנה (23.1.25, עמ' 4702, ש' 18 ואילך), אישר כי החתים את היורשים על ייפוי כוח שנמסר לדביר עמר, אלא שדביר עמר אמור היה לקבל את אישור היורשים לכל עסקה שיעשה במקרקעין (עמ' 4711). דביר עמר עצמו שזומן אף הוא לעדות בידי ההגנה, העיד (1.10.24, עמ' 4408, ש' 3 ואילך) "הם בעצם נתנו לי ייפוי כוח לעשות כל פעולה בנכס, כל פעולה שתידרש בין אם זה להסדיר את החובות, בין אם זה מכירה וכו'". עם זאת, עו"ד יטיב הבהיר שדביר עמר היה מחויב לעדכן את היורשים, וכל פעולה אמורה להיעשות "בהסכמה משותפת עם הבעלים/היורשים", כך לפי ההסכם שביניהם. דביר עמר טען שההסכם נערך בנוכחות דליה מנדל במשרדו של עו"ד שי יטיב, ואילו האחרון טען שנוכח מגבלות רפואיות הוא החתים את דליה מנדל בביתה, ורק לאחר מכן נסעו למשרדו להשלמת החתימות.