ההסכם בין הנאשם לדביר עמר (נ/35) נחתם לכאורה במשרדו של עו"ד רון ברנט, אלא שהאחרון משום מה לא זומן לעדות.
העד משה איינהורן המשיך וסיפר שהנאשם נהג להגיע למקום עבודתו מלווה ברעייתו (שהיתה מאוד פעילה במפגשים), ולנסות לשכנע אותו לקבל את עמדותיו ביחס לסכסוך על אודות הנכס. באחת הפעמים (ביום 15.6.20) הגיע הנאשם בגפו, הרים את קולו בטון מאיים, דפק בחוזקה על כוננית והפיל אותה ואת מה שהיה עליה. בשל כך הוגשה תלונה במשטרה (ראו גם: דוח פעולה ת/390), אך בהמשך הודע שהתיק נגנז (ת/22). העד אישר, לשאלת ב"כ הנאשם, כי הוא בטוח שהנאשם רצח את המנוח. כדבריו, "ש. [...] אתה יוצא מתוך נקודת הנחה שהרצח של עורך הדין ארנון ז"ל נבע מהעסקאות שבוצעו בנכס שלכם נכון זו נקודת המוצא שלך? ת. כן. ש. כלומר מבחינת דוד ביצע את הרצח [...] אתה אומר לי את זה שחור על גבי לבן, אוקיי. ת. נכון" (23.11.23, עמ' 3193 החל מש' 30 ועד לעמ' 3194 ש' 3). כן אמר העד שהוא חי בפחד לאחר הרצח.
העד נשאל שאלות רבות על אודות הסכסוך המשפטי מושא החלקות, על חלקן הארי ענה שאיננו זוכר, שכן לא בא מוכן לדיון משפטי שעוסק בחלקות ובגלגולי העניינים המשפטיים הקשורים בהן במשך שנים רבות. הוצגו לו מסמכים רבים אשר לכאורה נושאים את חתימת ידו, והוא אמר שאין הוא מכיר אותם. לטענתו, נוהל מו"מ עם הנאשם על רכישת חלקה 48, בעוד שבחלקה 50 נמכרה לנאשם "זיקת הנאה". עוד טען שרישום בעלותו של הנאשם (או רעייתו) על חלקה 49 בלשכת רישום המקרקעין נעשה שלא כדין, אגב פעולות מושחתות (26.11.23, עמ' 3161 ש' 29 ואילך).
משה איינהורן הוסיף וסיפר שהנאשם חזר בו מתביעה שהגיש כנגד העד וכנגד אחרים (לבית המשפט המחוזי בחיפה), והתביעה נמחקה. הנאשם ביקש להביאם לדין תורה בבית-דין צדק, העד סירב, והנאשם הגיע עם רעייתו, בעיצומה של מגפת הקורונה, על מנת לשכנעו. הנאשם פנה לבית-דין צדק והעד הופתע כשקיבל זימון. בכל מקרה, הוא לא יכול היה להיעתר לבקשת הנאשם להתדיין לפי דין תורה, נוכח התנגדותם הנחרצת של המנוח, ושל אחיינו, יוסף מנדל (היורש הנוסף). הוא לא שלל טענה שלפיה אמר בבית-דין צדק שמבחינתו תנאי להמשך ההתדיינות הוא שהנאשם ימשוך את תביעתו שהוגשה לבית המשפט המחוזי. בניגוד לנטען כלפיו, אמר העד שנכח במספר דיונים בבית המשפט.
אשר להגעת הנאשם למשרדו, אמר העד (26.11.23, עמ' 3194): "אני מתחיל להיזכר, אפרים ארנון תבע אותו על פלישה גם בלי קשר לאיינהורן, אפרים ארנון ייצג את ניסים אבו חצירא כן שהוא פלש לקו בניין שלו בלי קשר ומר אביעוז רצה שאני יאשר את זה שאני מכרתי לו כביכול לדבריו ב-2011 זה היה אבא שלי מכרנו לו, אני לא יודע למה הוא אמר שאני מכרתי הרי זה היה ב-2011 אני לא הייתי בעניין הזה בכלל, מכרתי לו את הקו בניין שצמוד לניסים אבו חצירא שאני יעשה את הדבר הזה, אמרתי לו אני לא מוכן בשום פנים ואופן, אבא שלי מכר לניסם אבו חצירא מגרש פלוס קו בניין ואני הלכתי ומכרתי לך את אותו קו בניין, טיפה יושרה". אשר לתגובתו של הנאשם, העד אישר שלאחר נפילת המדפים והספרים ניסה הנאשם להרימם ולסדרם.