הנאשם כפר בכך שקשר קשר עם אדם אחר לגרום למותו של המנוח. הנאשם כפר בכך שהשניים הגיעו ברכב, כשהם מצוידים בסכינים, כפר בכך שניגשו לרכבו של המנוח לבושים במעילים וכובעים המכסים את ראשיהם, ובכך שעטו "מסכות קורונה" וכפפות על ידיהם. הנאשם הוסיף וכפר בחיתוך צמיג ברכב המנוח, בכניסה לחצר ביתו של המנוח, בהתנפלות על המנוח ובדקירתו בכוונת קטילה. הנאשם כפר בטענת המאשימה שלפיה גרם עם האחר למות המנוח, אך הוסכם שמות המנוח נגרם מפצע דקירה.
הנאשם הכחיש את הטענה שיצא עם האחר מחצר הבית, שצעד לעבר הרכב ושהם נמלטו מהמקום, כשהנאשם נוהג ברכב. כן הכחיש שנסע עם האחר ברכב לדלית אל כרמל, ששם בין שיחים הסתירו את הנעליים שנעל, שבהמשך, בסמוך ליציאה מדלית אל כרמל, הסתירו בין שיחים את המעילים, ושלאחר מכן, באזור סמוך לטבריה, בדרך עפר, השליכו שטיחוני רכב ושתי לוחיות זיהוי שהיו ברכב, ואשר נגנבו מרכב אחר בקרית מוצקין יום קודם לכן.
הוסיף הנאשם וטען, כי ביום האירוע (24.3.21), נמסר הרכב לידיו, בסביבות השעה 09:00, באזור מתחם קבר רשב"י במירון, בידי חברו של אביאל דדון. מיד לאחר מכן, המשיך הנאשם ונסע לכיוון הקריות על מנת לפגוש אדם בשם רפי עבדייב, לשם קבלת הלוואה על סך 10,000 ₪ עליה סיכם יום קודם לכן, כסף שישמש לתשלום שכר טרחה לעו"ד ארנון סביון שטיפל עבורו בעניין אזרחי. רפי עבדייב ציין כי הוא עתיד לנסוע בהמשך היום להתקנת חלונות בתל חנן, לכן הנאשם ביקש ממנו שיעביר את הרכב למגרש הרכבים של אדם בשם אלירן סבג, על מנת שיתקן את הליקויים שהתגלו בו במהלך הנסיעה. הוא לא עשה זאת על מנת להכשיל הליך שיפוטי.
בתאריך 25.3.21, מאחר שרפי עבדייב ציין ש"נתקע" בהתקנה עד שעות הערב של יום 24.3.21, ולא העביר את הרכב למגרש המיועד, הנאשם אכן נטל את הרכב. הנאשם אישר שנעצר ביום 26.3.21 בידי המשטרה כשהוא נוהג ברכב.
אם כן, בתמצית, להגנתו טען הנאשם כי בעת ביצוע הרצח היה במקום אחר, שהה בקבר רשב"י בהר מירון וסביבתו, וזאת החל משעות אחר הצהריים ביום 23.3.21, ועד שעת בוקר ביום 24.3.21, לרבות בשעת הרצח.
במהלך ההליך נטען כי אין לנאשם כל קשר לרצח המדובר, אף לא היתה לו סיבה לרצוח את המנוח, ודאי לא מניע, בפרט שברשותו מסמכים וטיעונים עובדתיים ומשפטיים טובים כלפי הנטען כנגדו בהליכי המשפט השונים שבהם היה מעורב המנוח. הנאשם, כאמור, רכש את החלקות כדין והיה לו עניין שהמנוח יבצע את החלוקה, כך שניתן יהיה לרשום את הבעלות בלשכת רישום המקרקעין. הנאשם, כאמור, כלל לא היה מודע לתביעה שהוגשה כנגדו בבית המשפט המחוזי למתן סעד הצהרתי, לא נשלח בגינה מכתב התראה, וטרם התקיים בה כל דיון (ראו: 26.11.23, עמ' 3164). הוסבר, "האדם היחיד שהקרקע שלו הייתה הכי בטוחה בכל העסק הזה זה היה הנאשם, הוא זה שהיה תחת הסכמים חוזיים, הוא זה שנרשם בטאבו הוא זה ששילם כספים למס שבח" (עמ' 3165). הנאשם למעשה היה רגוע, זכויותיו היו מגובות במסמכים כתובים, ולא היתה לו כל סיבה לחשוש מהליך משפטי כלשהו שלקיומו כלל לא היה ער.