בהמשך לא זכר הנאשם מה עשה לאחר שהעביר את הרכב לרחוב התשבי.
עד ליום 23.3.21 בשעה 11:30 או בסמוך הרכב לא זז. ביום 22.3.21 הוא לא התפנה לרכב, רק למחרת, בלשונו, "אני הייתי עסוק, לא יודע להסביר, לא התפניתי לאוטו הייתי בעניינים שלי בדברים שלי, לא יודע להצביע איפה הייתי. [...] מה שאני מתעסק עם כל הדברים שלי. [...] עניינים שלי אישיים. [...] בחורות, מה זה משנה, הייתי עם בחורה. [...] לא צריך עדים לשום כלום, זה עניינים אישיים שלי כבוד השופט. [...] מה חשוב שאני לא התפניתי לאוטו ב - 22, מה שייך, אני לא מצליח להבין את זה". הנאשם גם לא הבין שהתנהלותו מצביעה על רצון שלא להשתמש ברכב עד שלב הביצוע. הוסיף הנאשם וסיפר שביום הבחירות, 23.3.21, לאחר שחזר מ"הסיבוב בקריות" והבין שהליקויים ברכב לא תוקנו, החנה את רכב השברולט צמוד לביתו. או אז, פגש באקראי באביאל דדון, וזה האחרון ביקש ממנו לעשות שימוש ברכב השברולט. הוא נעתר לבקשת אביאל. כך העיד (עמ' 3864, ש' 24 ואילך), "אני חונה את הרכב צמוד לבית, כשאני יוצא מהאוטו אני רואה את אביאל דדון בא אלי. [...] אביאל דדון זה הבן של שמעון דדון. [...] הוא בן של חבר שלי, אני מכיר את שמעון דדון 60 שנה, אני מכיר אותו בתור הבן של שמעון דדון. [...] אני רואה אותו בעבודה, אני רואה אותו בבית שאני בא לשמעון. [...] בן של חבר. [...] אני מחנה את הרכב, כשאני יוצא מהרכב אביאל דדון בא אלי, מה נשמע, שואל לשלומי, אני שואל לשלומו. [...] זה באותו רחוב. [...] הוא [שמעון] גר למטה ואביאל למעלה. [...] הוא יש לו את היחידה שלו למטה ואבא שלו מעליו. [...] אני שואל לשלומו לשלום אבא שלו, הוא שואל לשלומי, אומר לי תתחדש איזה אוטו יפה אמריקאי, אמרתי לו אני קונה אותו לאריאל [...] הוא אומר לי יש מצב שאתה מלווה לי את האוטו אני צריך אותו לערב? אמרתי לו יש נורות שדולקות באוטו, הסברתי לו שאין אתן שום בעיה, על כל מקרה אני אשאיר לך טלפון אם תהיה בעיה תיצור אתי קשר".
הנאשם לא בדק אם אביאל מחזיק ברישיון נהיגה, הוא לא בדק אם נאסר על אביאל לנהוג, אם כשיר הוא לנהיגה (נוכח שימוש שעשה או עושה הוא בסמים מסוכנים),לא בדק אם הביטוח (שכלל לא ידע אם קיים) מכסה את נהיגתו של אביאל, בפרט שלטענת הנאשם הליקויים שאותרו ברכב מספר שבועות קודם לכן לא תוקנו ולא טופלו כראוי בידי אלירן סבג, ובמיוחד כאשר הנאשם (לטענתו) לא רכש אותו עדיין והוא אינו בעליו של רכב השברולט. הנאשם אפילו לא שאל את אביאל דדון לאיזה צורך הוא מבקש את רכבו, ולא טרח לעדכן את אביאל דדון שאין מדובר ברכבו שלו כי אם ברכב שעבר תאונה, שתוקן בעקבותיה, שהתיקונים לא השביעו את רוחו, שהוא שילם על רכישתו רק באופן חלקי, ושאינו רשום כלל כבעליו של הרכב. לדבריו, עסקינן בעניינים "שוליים, לא רק שוליים אני לא מתעמק לא חוקר, אני נוטה להאמין". כשנאמר לו שאולי פעל שלא כחוק, ענה, "יכול להיות, אין לי מושג, לא עשיתי שום דבר בכוונה או בידיעה". בעבר, לטענתו, מעולם לא נתן לאביאל רכב, והאחרון גם לא ביקש זאת ממנו. כאמור, הכיר הנאשם את אביאל כבן של שמעון, אך מעולם לא ביקר ביחידת הדיור שבה אביאל מתגורר, אף לא שתה עמו או סעד בחברתו. לאחר מכן שינה הנאשם טעמו וטען כי כאשר ביקר את האב הצטרף אליהם הבן. כשנשאל "אולי הבן עבריין אולי הוא הולך לבצע רצח עם האוטו?" ענה "הכל יכול להיות, אני מכיר את האבא מגיל ילדות, את הסבא וסבתא שלו, אני מכיר את כל המשפחה מגיל אפס, אנחנו מכירים מגיל אפס". הנאשם, לטענתו, היה ער לכך שלאביאל אי אלו בעיות התנהגות, אך לא היה מודע לבעיית הסמים, בהמשך טען שכן ידע על כך. עוד טען שהיה פוגש את אביאל במקום עבודתו, בשופרסל במחלקת הירקות, "לפעמים הוא היה מביא לי סחורה טריה".