כיצד היה הנאשם משוכנע שיראה את הרכב בשנית לאחר מסירתו (באמצעות הותרת השלט על הגלגל האחורי) לא השכלנו הבן, ואף התקשינו לקבל את גרסתו שלפיה מסר רכב חדש שקיבל זה עתה (ברכישה שטרם הושלמה) לבנו של שכן, שאפילו את שמו לא זכר (כמצוין בהודעתו במשטרה).
המשיך הנאשם וסיפר, כי כאשר פגש את אביאל באירוע המדובר, שאל אותו אביאל אם הוא יכול לקבל את הרכב, הנאשם השיב בחיוב ואמר לאביאל שישאיר עבורו את השלט (המניע את הרכב) על הגלגל האחורי של הרכב, השניים נפרדו לשלום. מדוע לא מסר לאביאל ידנית את השלט בעת המפגש, הנאשם לא ידע להשכיל את בית המשפט, למעט הטענה שאביאל ביקש את הרכב לשעת ערב ו"אולי בגלל המנהג שלי" להשאיר מפתחות רכב על הגלגל האחורי. הנאשם טען שהרחוב מרושת במצלמות ואם היו מתאמצים היו מצליחים לאתר בסרטונים את המפגש עם אביאל באותו יום, זאת למרות שגרסתו בדבר המפגש נמסרה לראשונה לאחר כמחצית השנה ממועד המפגש הנזכר.
לגרסת הנאשם, הוא אמר לאביאל דדון שאם תהיה איזושהי בעיה שיצור עמו קשר, והשאיר לו את מספר הטלפון שלו, שאותו רשם על גבי "פתק של צ'אנס" (עמ' 4225 ש' 8), היינו טופס הגרלה של מפעל הפיס, שהיה לו בכיס, אם כי לא הסביר מדוע אביאל לא "שמר" את מספר הטלפון של הנאשם ישירות במכשיר הטלפון הנייד שלו, כך שניתן לבחון בקלות (באמצעות חדירה למכשיר הטלפון של אביאל), שמספר הטלפון אכן נשמר, בעוד שהסיכוי לשלול או לאשש את גרסת 'פתק הצ'אנס' הוא קלוש. לדברי הנאשם, אותה עת היה בחזקתו מכשיר טלפון. מדובר בטלפון "כשר" ועל גבו מדבקה ובה רשום המספר. כשנשאל אם הוא זוכר את המספר ענה, "אם אני לא יהפוך את הטלפון ויעתיק את המספר אני לא יכול לדעת מה המספר. [...] רק כשאני הופך את הטלפון אני יכול לקרוא את המספר". למרות שנטען כי הנאשם נעדר מכשיר טלפון, ולמרות ששמענו ממספר רב של עדים שאין לנאשם מכשיר טלפון דבר המקשה מאוד על השגתו, ולמרות שעדים שונים סיפרו כי הוא נטל מהם מכשיר טלפון על מנת לבצע שיחה או שיחות (דברי אושר וקנין, 7.12.23, עמ' 3216 ואילך, דברי סמדר אהרון, 13.12.23, עמ' 3330 ואילך, דברי יצחק תורג'מן, 14.12.23, עמ' 3469 ואילך, דברי יהודית לבקוביץ', עמ' 3480 ואילך, 25.1.24, דברי קארין לוין, עמ' 3644 ואילך), ולמרות שסיגל גרושתו אמרה בהודעתה במשטרה שככל הידוע לה כבר שנים שאין לנאשם טלפון ולילדיהם אין אפשרות לעמוד איתו בקשר (ת/508א עמ' 19 ש' 6, עמ' 15 ש' 36- 37), ולמרות שאיש ממקורביו אינו יכול ולא יכול היה ליצור עמו קשר, טען הנאשם שבחזקתו דווקא היה טלפון נייד "כשר", כזה שרק יכול היה לקבל שיחות ולא להוציאן, ולכן היה עליו להיעזר בטלפונים של אחרים, לעיתים אנשים לא מוכרים, כדי להתקשר. כזכור, לגרסת הטלפון ה"כשר" חבר באופן כבוש ובלתי סביר גם אמיל רפאלוב. כך או כך, מבין כול המקורבים לנאשם, כך לטענתו, זכה אך ורק אביאל דדון לקבל את מספר הטלפון ה"כשר", על מנת שיוכל להתקשר אליו, אם יהיה צורך ואם יקרה דבר מה לרכב השברולט.