בעדותו הוצג לנאשם מסמך שלפיו ביקש ממחלקת הארנונה הנחה עבור עצמו וילדיו (חלק מת/189), תוך ציון כתובתו, הגבורה 18 בנשר, לאחר שעשה להעלים את שמה של סיגל מן הבקשה. הנאשם הבהיר שבבקשה להנחה בארנונה מצא לנכון לציין את פרטיו האישיים (ביחס לבית ברחוב הגבורה 18), בלשונו, (עמ' 4204) "איפה הבעיה, מגיע לי מה שמגיע לי, שילמתי למדינת ישראל הון תועפות כשהעסק עבד חזק, נפצעתי, מגיע לי מה שמגיע לי, אני רוצה את הזכויות שמגיעות לי איפה הבעיה?". משכך, אין תמה על כך שבחר לציין את פרטיו גם על בקשה לסיוע שהוגשה למשרד השיכון שבמסגרתה נרשמה כתובתו ברחוב התשבי בנשר, מתוך מניע כלכלי גרידא.
בחדר השינה של סיגל נמצאו בגדים גבריים ואף נעליים (עדות פואד פארס, 13.12.22, עמ' 1577, ש' 10 ואילך, ת/189 - "בכל שידה או ארון יש חצי לבגדים וחפצים של אישה והחצי השני של גבר", הדברים נראים היטב בתמונות שצולמו במקום - ת/189א), והסבריה של סיגל לגביהם לא היו מהימנים ובחלקם כמעט מגוחכים (עמ' 4341, רכישה של מעיל גברי ללא ייעוד כי אולי יתאים לאחד הבנים, תליית מוט ארוך עבור בגדי הבנים הבוגרים נעדרי המתלים בחדרם, בגדי גברים של גיסה וילדי אחותה לצורך מיון ובחירה).
עדים שונים העידו כי הנאשם מתגורר יחד עם סיגל ברחוב הגבורה 18 בנשר.
משה אסור ששכר מהנאשם מבנה לצורכי עסקו "טוטו לוטו", הכיר היטב את הנאשם ואת רעייתו סיגל ("משפחה זהב"), וכשנשאל אמר מפורשות שהנאשם וסיגל אינם גרושים (27.12.23, עמ' 3620, ש' 24 ואילך). כן סיפר שלאחר שמסר לנאשם מכתב ממאן דהוא, הורה לו הנאשם לא לקבל יותר מכתבים עבורו ("יש בית מי שרוצה יש בית"). חוזה השכירות בינו לבין הנאשם נחתם בשנת 2018 בביתו של הנאשם בגבעת נשר (בית קרקע גדול עם שער וגינה), ונראה כי לא לחינם הנאשם עצמו התכחש לחוזה האמור וטען שכלל לא חתם על חוזה שכירות עם משה אסור.
רפי עבדייב ידע שבית הנאשם ממוקם בסוף הגבעה, גבעת נשר. לדבריו, זהו בית גדול עם בריכה, והוא אף ביקר בבית זה (11.5.23, עמ' 2459). גם הוא לא ידע שהנאשם גרוש (עמ' 2566) למרות שהוא מכיר את הנאשם במשך שנים, ובן דודו אף נשוי לבתו של הנאשם. הוא סבר שהנאשם "חי" בבית זה, ולשם היה מתקשר בטלפון קווי בניסיון לשוחח עם הנאשם (אם כי אפשר והיה זה מספר הטלפון של בית בתו של הנאשם). הנאשם נהג ליצור עמו קשר, בין השאר, באמצעות טלפונים של ילדיו (עמ' 2461).