(2) ערעור המנוי בתוספת השניה (להלן - ערעור מינהלי);
(3) תובענה המנויה בתוספת השלישית (להלן - תובענה מינהלית);
|
|
(4) ענין מינהלי או ענין אחר שנקבע בחוק אחר כי בית משפט לענינים מינהליים ידון בו, ובכפוף להוראות אותו חוק."
ההתייחסות הרלוונטית לענייני משטרה מצויה בפריט 37 לתוספת הראשונה: "37. "שוטרים וסוהרים -
(1) החלטה בעניין המנוי בסעיף 93א לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א-1971 למעט כל החלטה הנוגעת למינוי המפקח הכללי של המשטרה;
(2) החלטה בעניין המנוי בסעיף 129 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 למעט כל החלטה הנוגעת למינוי נציב בתי הסוהר;
(3) החלטה לפי סעיפים 73 ו-81 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970."
מהאמור עולה, כי אין כל סמכות ייחודית לבית המשפט לעניינים מינהליים באיזה מהעניינים הרלוונטיים לתביעה שלפני, כאשר מבוקש סעד של פיצוי כספי בגין מצב נפשי נטען, בעקבות התרשלות הנתבעים.
- ההנמקה המרכזית בבקשת הנתבעים לדחייה על הסף מבוססת על הוראת סעיף 93א לפקודת המשטרה לפקודת המשטרה [נוסח חדש] תשל"א-1981,הקובע:
"93א. יחסים שאינם יחסי עובד ומעביד
(א) תובענה הבאה להתנגד לשימוש בסמכויות הנתונות לפי פקודה זו לענין מינויו של קצין משטרה בכיר, קביעת שוטר לתפקיד, העברתו מתפקיד לתפקיד או ממקום למקום בתפקיד, העלאתו בדרגה או הורדתו בדרגה, השעייתו מתפקידו, פיטוריו מן החיל, הארכת שירותו מחמת שעת חירום, עיסוקו בעבודה מחוץ לתפקידיו במסגרת המשטרה, או שחרורו מן השירות - לא תיחשב כתובענה הנובעת מיחסי עובד ומעביד לענין סעיף 24 לחוק בתי הדין לעבודה, תשכ"ט-1969."
תכליתו של הסעיף להחריג מגדרי סמכות בית הדין לעבודה תובענה "הבאה להתנגד לשימוש בסמכויות הנתונות לפי פקודה זו", בעניינים המנויים בסעיף, זאת על רקע התפיסה לפיה בשל התפקידים הייחודיים של משטרת ישראל, ישנם עניינים שבהם אין לראות ביחסים שבין שוטרים למשטרה כיחסי עובד מעביד "רגילים", פן יעורער "המבנה הארגוני העדין והמיוחד של השירות" ( בית דין גבוה לצדק 727/85 קרחילי נוצר נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מא(2) 589 (1987)). כלומר, המחוקק בחר להתייחס להחלטות בקשר עם הפעלת הסמכויות המנויות בסעיף 93א, כאל החלטות מינהליות ולא החלטות במסגרת יחסי עבודה.
- יחד עם זאת, סעיף 93א אינו שולל את סמכותם של בתי המשפט האזרחיים להידרש לשימוש בסמכויות אלה כדיון אגבי במסגרת תובענה לסעד כספי, ואין מניעה שבמסגרת דיון בבתי המשפט האזרחיים, תיבחן תקינות הפעלת הסמכות בהתאם לכללי המשפט המינהלי ולא במסגרת של יחסי עובד ומעביד. זו, למעשה, התוצאה המתבקשת מההכרעה לפיה בית הדין לעבודה אינו יכול להיזקק לנושאים אלה (עניין קרחילי).
- בנוסף, מעצם טיבו חל סעיף 93א ,במישרין, במצבים שבהם התובע מבקש לתקוף בתקיפה ישירה את המעשה המינהלי ולהתנגד לו. אין זה המצב בתובענה הנוכחית. התובע אינו מבקש לבטל את המעשה המינהלי אלא לבחון את התוצאה שלו, וזאת על רקע טענתו לפיה הוא זכאי לפיצוי כספי בגין האופן שבו הופעלו הסמכויות האמורות, ואין מניעה ששאלת סבירות ההחלטות המינהליות תיבחן בתקיפה עקיפה. "כאשר אדם מעונין בביטולה או בשינויה של החלטה שנתקבלה על ידי רשות מקומית, ובהיעדר הסדר מיוחד, עליו לפנות לבית המשפט לעניינים מינהליים. שונים הם פני הדברים כאשר הסעד המבוקש הינו סעד כספי. יש לאבחן מקרה זה ממקרה בו נתבקש סעד של ביטול או שינוי החלטה מינהלית..." (רשות ערעור אזרחי 6590/05 עיריית אשדוד נ' שמעון צרפתי בערעור מיסים [פורסם בנבו] (פורסם ביום 19.9.05)). הדברים יפים, בשינויים המחויבים, גם לעניינינו. ובפס"ד גליק (רשות ערעור אזרחי 2063/16 הרב יהודה גליק נ' משטרת ישראל [פורסם בנבו] (פורסם ביום 19.1.17)- להלן : "הלכת גליק") נפסק, כי כאשר תביעה אזרחית (נזיקית/כספית) מחייבת, לצורך בירור והכרעה בה, בחינה עניינית של המעשה המינהלי (של חוקיותו/סבירותו), הערכאה האזרחית שלפניה הוגשה התביעה מוסמכת עניינית לדון בתביעה (בנפרד מסמכות הערכאה המינהלית, כולל בית דין גבוה לצדק, לדון בתקיפה ישירה של אותו מעשה מינהלי). וכי "ככלל, הסמכות העניינית הולכת אחר הסעד, וכאשר ראובן תובע פיצויים מהרשות המינהלית התביעה תידון בבית משפט השלום או המחוזי, בהתאם לסכום התביעה. כאשר מתבקש סעד של ציווי, הסמכות העניינית בתקיפה ישירה נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים או לבית דין גבוה לצדק לפי העניין... בדיני הנזיקין אנו בוחנים, בדיעבד, עניינו של ניזוק ספציפי, ופעמים רבות, גם בדין המינהלי, נבחן עניינו של עותר ספציפי. עם זאת, בדין המינהלי (והחוקתי), הסוגיה נבחנת לעיתים כעתירה הקשורה לציבור, כגון עתירה הנסבה על כך שהשר לא התקין תקנות על פי חוק מסויים, או שהשר לא מילא חובתו להתייעץ עם גוף מסויים. החלה של נורמות מתחום המשפט המינהלי בדיני הנזיקין תיעשה אפוא כאשר מדובר בניזוק מסוים בשל מעשה או מחדל ספציפיים בהפעלת סמכות הרשות, כך ש"השיח על 'זכות מינהלית' צריך להתייחס אפוא לנורמות של המשפט המנהלי שמושאן הוא פרט ספציפי או קבוצה מוגדרת"... זאת, להבדיל מהטלת אחריות נזיקית לטובת ציבור בלתי מסוים בשל הפעלה או אי הפעלת סמכותה של הרשות. הטעם לדבר הוא, שלצורך הטלת אחריות בעוולת הרשלנות, אנו דורשים "קרבה" בין המזיק לניזוק מסוים, קרבה השונה מן הקשר בין המזיק לציבור הרחב."
- בעניינינו, מדובר בהליך שנסוב על עניינו הפרטני של התובע, ואין מדובר על הליך בעל השלכות רוחב או על הליך הנוגע לציבור גדול או לעניינים רבים. ההליך מתמקד בהתנהלות ובמעשים ובמחדלים מינהליים שנעשו והושלמו בעבר, ואינו מבקש לשנות מעשי מינהל בעתיד. ההליך אינו תוקף (בעקיפין) דבר חוק , אלא את ההתנהלות הקונקרטית של הנתבע 2, כלפי התובע, כאשר נזקו הנטען של התובע, כבר התגבש במועד הגשת התביעה.
- לא מיותר להוסיף, כי קבלת עמדת הנתבעים משמעה פיצול הדיון בין בית המשפט המינהלי לבין בית המשפט האזרחי, שכן התובע יידרש לפנות תחילה לבית המשפט לעניינים מינהליים כדי לדון בסוגיית הצבתו בתפקיד שונה בשובו מחופשת המחלה, ופרישתו מהשירות ורק לאחר מכן, ובהתאם להכרעה, להגיש תביעה כספית, כאשר כאמור, אפשרי שכלל לא ניתן יהיה לברר את התביעה בבית המשפט לעניינים מינהליים , מאחר והתביעה עשויה להיחשב תביעה תיאורטית, בשים לב לכך שלא מתבקש במסגרת התביעה סעד אופרטיבי של ביטול ההחלטות שהתקבלו על ידי הנתבעים (רשות ערעור אזרחי 363/08 פרפרה נ' קופת חולים מאוחדת (פורסם ביום 23.11.09)).
- במכלול השיקולים שלעיל, הבקשה נדחית.
הנתבעים ישאו בהוצאות התובע בגין הבקשה בסך 1,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.