תיק אזרחי (נצרת) 61279-01-22 פלוני נ' משטרת ישראל- אגף משמר הגבול

החלטה

לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף.

1. עניינינו בתביעה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"), בגין נזקי גוף ונפש שנגרמו לתובע, במהלך עבודתו אצל הנתבע 1, כאשר הנתבע 2 היה מפקדו הישיר של התובע. על פי הנטען, התובע החל את שירות הקבע שלו אצל הנתבע 1 , בשנת 1994.  החל מחודש 11/2018, החל לסבול מיחס משפיל מצד הנתבע 2, שאף נקט בחרם כנגדו ומידר אותו מישיבות ומקבוצת ווטסאפ שנפתחה, לקח ממנו סמכויות , עד שהפך לחסר ערך בעבודה.  ההתנהלות של מפקדו הישיר כמפורט בכתב התביעה (ס' 14-16), שאף רצה להביא לסיום עבודתו של התובע, גרמה לתובע לבעיות גופניות ונפשיות שהשפיעו על תפקודו והוא נזקק לטיפול נפשי, דבר שהביא להתפרצות מחלה אוטואימונית אצל אשתו.  בנסיבות, יצא התובע לחופשת מחלה ממושכת , ובשובו, לא חזר לתפקידו, דבר שגרם לו לאבד אמון במערכת, והוא יצא לחופשת פרישה ביום 1.1.20, ופרש משירות ביום 31.5.20.  ביום 17.1.21, החל לעבוד כסמנכ"ל תפעול בעיריית עפולה, אולם נאלץ לעזוב לאחר 5 חודשים בשל מצבו הנפשי.  ועדה רפואית של המל"ל קבעה ביום 17.2.21, כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור 10% (לא צורפו מסמכי הועדה, לא ברור בגין איזה סעיף לקות).  לטענת התובע, הנתבעים התרשלו כלפיו , התנכלו לו ולא נהגו כפי שמעביד סביר היה נוקט נוכח מצוקותיו הנפשיות, ולכן עליהם לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו.
2. טרם הגשת כתב הגנה, הגישו הנתבעים את הבקשה דנן.
3. לטענת הנתבעים, חרף העובדה שהתובע בחר לנסח את התביעה, כתביעה כספית, המדובר בתביעה שמהותה ביחסי עבודה בין הצדדים, כאשר בכתב התביעה נטען כלפי הנתבע 1, כי לא התנהג כלפיו כמעסיק סביר, לא סיפק לו תנאי עבודה הולמים, הנתבע 2, מפקדו הישיר התעמר בו והוא הועבר מתפקידו שלא כדין. בנוסף, הופרו זכויותיו על ידי הנתבע 1 בכל הנוגע למתן תמיכה נפשית.  כל אלו עילות המצויות של בית המשפט לעניינים מנהליים ומותב זה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה.
4. בתגובתו טען התובע כי הוא עותר לקבלת פיצוי עבור נזקים גופניים שנגרמו לו במהלך עבודתו, הוא אינו תוקף ישירות או בעקיפין החלטה מנהלית או מבקש לשנות החלטה כזאת. התובע פרש מעבודתו מיוזמתו, ואינו דורש לפצותו בגין כך.  התנהלותו של הנתבע 2 כלפיו, אינה ייחודית למקום העבודה, ואינה מהווה החלטה מנהלית.  ההחלטה להעבירו מתפקידו, התקבלה לאחר ששב מחופשת מחלה ארוכה, ונזקו כבר התגבש.  משכך, דין הבקשה להדחות.

דיון והכרעה

5. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה להידחות.
6. כידוע, הסמכות העניינית נקבעת ברגיל על פי מבחן הסעד (רשות ערעור אזרחי 3749/12 בר-עוז נ' סטר [פורסם בנבו] (פורסם ביום 1.8.13)). עם זאת קיימים מצבם שבהם תיבחן הסמכות העניינית לא לפי הסעד המבוקש , אלא גם בשים לב לעילת התביעה או לזהות בעלי הדין.  לטענת הנתבעים, כך גם במקרה זה, כאשר יש בזהותם של הצדדים , כדי לקבוע שאין למותב זה סמכות עניינית לדון בתביעה, מאחר ויש בה תקיפה עקיפה של המעשה השלטוני הרלוונטי, ובסעיף 93א לפקודת המשטרה, קיים הסדר ייחודי המקנה סמכות עניינית ייחודית לבית המשפט לעניינים מינהליים לדון.
7. ככל שהכרעת ביהמ”ש מחייבת בחינת דרכי התנהלותם של הגורמים האחראים על תנאי שירותו של התובע ואופן העסקתו, לרבות בחינת שיקוליהם המקצועיים והאחרים, והכל במסגרת ביצוע תפקידם, הרי שהסמכות הבלעדית לדון באלו מסורה לביהמ”ש לעניינים מנהליים, גם אם הוצגו במסגרת התביעה בכסות של תביעה נזיקית. הפסיקה דנה במקרים בהם נכון יהיה לקבוע חריגים למבחן הסעד בלבד.  נקבע, כי אין לראות בעובדה שהתובע בחר להצמיד לטענותיו דרישת תשלום כדי להפוך את תביעתו ל'תקיפה עקיפה' המותרת בביהמ”ש האזרחי " במקרים אלו יש לברר את מהותה של התביעה - האם אזרחית היא או מנהלית? האם מדובר בתקיפה עקיפה לאמיתה או שמא למעשה מדובר בתקיפה ישירה "בתחפושת"? (ראו לדוגמה רשות ערעור אזרחי 88/17 גולן נ' ראש עיריית תל אביב - רון חולדאי, [פורסם בנבו] פורסם בתאריך 9.5.2018 (להלן: עניין גולן), בפס' 2-3).  בבירור זה הסעד המתבקש יכול לשמש לנו כעזר, כאינדיקציה.  אך הסעד אינו חזות הכל ...  הצמדת מחיר לתביעה איננה כמטה קסמים המשנה את טיבה של התביעה ואת הנושאים המהותיים בהם היא עוסקת " (ר' רשות ערעור אזרחי 6607/19 מדינת ישראל - משטרת ישראל נ' מוטי יעקובוב [פורסם בנבו] (פורסם ביום 12.2.20)).
8. מעיון בכתב התביעה עולה, כי המסגרת הדיונית עסקינן, הינה עוולת הרשלנות, כלומר, עילה נזיקית. כאשר על מנת להטיל על המעביד אחריות בנזיקין בגין עוולת הרשלנות, נדרש התובע להצביע על חובת הזהירות של המעביד כלפיו המורכבת מחובת זהירות מושגית וקונקרטית; על התרשלות המהווה הפרה של חובת הזהירות האמורה; ועל קיומו של קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין הפרת חובת הזהירות לבין הנזק שנגרם (ערעור אזרחי 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 122 (1982)); ערעור אזרחי 3580/06 יוסף נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו]).  כלומר בית המשפט נדרש לדון בשאלה האם נפלו פגמים בהתנהלות הנתבעים כלפי התובע והאם הם עלו כדי התרשלות, מהיותם מודעים, על פי הנטען, למצבו הנפשי.
9. חוק בתי המשפט לענינים מינהליים, תש"ס - 2000 , קובע:

"

5. בית משפט לענינים מינהליים ידון באלה -

  (1) עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות (להלן - עתירה מינהלית);