ביום 28.7.2022 נחקר הנאשם בפעם החמישית, לאחר שנועץ בסנגורית, ושמר על זכות השתיקה.  כשהוטחה בו הטענה כי המניע לניסיון הרצח שביצע הוא בקשר עסקי בינו לבין המתלונן, וכי המתלונן התנער מאחריות כלפיו, השיב הנאשם: "אני מאחל לאנשים שקרנים שימותו בייסורים".  כשהתבקש לספר על המניע למעשה, השיב הנאשם: "אני סיפרתי לעובדת סוציאלית מה שצריך להגיד והכל טוב, הלכתי למשטרת הונאה אמרתי את מה שצריך להגיד, הכל טוב" (עמ' 16-17 לתמליל החקירה; ת/84א, ת/84ב).

ביום 2.8.2022 נחקר הנאשם בפעם השישית, לאחר שנועץ בסנגורית, ושוב שמר על זכות השתיקה (ת/85, ת/85א).

יש לציין כי במהלך חקירותיו במשטרה, הנאשם הרבה להתעמת עם חוקריו, לצעוק, לקלל ולגדף, ולא אחת השתולל והכה בקירות, עד שהחוקרים נאלצו לאזוק אותו.

השלכות שתיקת הנאשם בחקירותיו במשטרה

140. נקודת המוצא ביחס לשתיקת נאשם בחקירותיו במשטרה, בהיותו חשוד, היא שזכות השתיקה שמורה לו כחלק מזכותו לחיסיון מפני הפללה עצמית. שתיקה בחקירה במשטרה, היא כשלעצמה, אינה מהווה ראיה פוזיטיבית לאשמה, אך על-פי שיטת המשפט הישראלי היא עשויה לחזק את ראיות התביעה הקיימות נגד החשוד (ערעור פלילי 2996/09 פלוני נ' מדינת ישראל (11.5.2011)).  הרציונל לכך הוא שמצופה מאדם הנאבק על חפותו למסור את גרסתו כאשר הוא מעומת עם חומרים מפלילים, וסירוב לשתף פעולה משקף התנהגות מפלילה (ערעור פלילי 7952/15 מדינת ישראל נ' אילון ישראל שץ (15.02.2016); ערעור פלילי 230/84 בנימין חג'בי נ' מדינת ישראל, לט(1) 785 (27.3.1985)).  עם זאת, לבית המשפט נתון שיקול הדעת במשקל הראייתי שיש לתת לכך, כאשר משקל זה יינתן בזהירות המתבקשת בשים לב לזכות השתיקה העומדת לנאשם, היכולה לנבוע מסיבות שמקורן אינו בהתנהגות מפלילה, כגון ניסיון להגן על אדם אחר, ולדרישה להוכיח אשמתו מעבר לספק סביר (ערעור פלילי 8328/17 זיאד ג'בר נ' מדינת ישראל (28.7.2019)).
141. הנאשם הכחיש בחקירותיו במשטרה כל קשר לאירוע הירי ובחר באופן עקבי לשמור על זכות השתיקה כל אימת שהופנו אליו שאלות ענייניות בנוגע לאירוע הירי, הרקע למעשה ולממצאים ראייתיים שלכאורה מחשידים אותו במעשה. הנאשם נמנע מלתן הסבר לראיות שהוצגו בפניו, הגם שהובהר לו במהלך חקירותיו כי שתיקתו תובא בפני בית המשפט ועשויה לחזק את הראיות נגדו.  בעדותו בבית משפט טען הנאשם כי בחר לשתוק בחקירותיו במשטרה, נמנע מלשתף פעולה ולא השיב לשאלות הרבות שהופנו אליו מאחר שאין לו אמון בשוטרים (עמ' 586, 598, 613 לפרוט').  נתתי דעתי לדברי הנאשם, ולא מצאתי בטעמיו הסבר סביר ומבוסס לשתיקתו העקבית בחקירותיו.  יתר על כן, כבר נקבע בפסיקה כי עצת עורך דין לחשוד לשמור על זכות השתיקה אינה נחשבת כהסבר סביר המאיין את המשקל הראייתי של השתיקה.  משכך, שתיקתו הממושכת והקונסיסטנטית של הנאשם בחקירותיו, בעיקר כאשר הוטחו בפניו ראיות מפלילות לכאורה, נזקפת לחובתו, ויש בה כדי לחזק את ראיות המאשימה נגדו, בשעה שבחר מטעמיו באדיקות להימנע מלהתייחס אליהן, חרף הזדמנויות רבות שניתנו לו.

בהקשר זה אפנה לערעור פלילי 6731/23 סטרוג נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (16.7.2024):