52. המאשימה הוסיפה וביקשה לדחות את טענת ב"כ הנאשם בסיכומיו ולפיה, העיתוי בו ירה הנאשם במתכוון לעבר גבו של המנוח בעת שהתרחק לכיוון רכבו מלמדת על כך שלא התכוון לירות בו קודם לכן. בהקשר זה טענה, כי עיתוי הירי מלמד דווקא כי עסקינן בהמשך ישיר של האירוע, אותו יש לראות כרצף אחד. כך טענה, כי אין לחלק את האירוע למקטעים נפרדים, כפי טיעוני ב"כ הנאשם בסיכומיו. לטענת המאשימה, בשלב בו נאבקו הנאשם והמנוח על הקרקע, גמלה בליבו של הנאשם ההחלטה להמית את המנוח. בשלב זה ירה הנאשם במנוח בתחילה מקרוב ומשלא הבין את חומרת הפגיעה במנוח, הוסיף וירה לעבר גבו כדי להשלים את מלאכתו.
53. המאשימה הדגישה, כי מדובר באירוע שלם, הכולל את הרקע להגעת הנאשם למקום, כשהוא תחת השפעת אלכוהול וסמים, העובדה שנהג בפסילה, ויתר הנתונים העומדים ברקע לאירוע. כן כולל האירוע את התנהלות הנאשם מתחילת האירוע ועד סופו, כמו גם את תגובתו למות המנוח. מכלול הפרטים הללו, יחד עם חוסר מהימנותו של הנאשם והשינויים בגרסאותיו, מייצרים תמונה של אדם אשר מתחיל את האירוע כשהוא חם ונסער, מתחמם תוך כדי, מקבל החלטה להרוג, יורה מקרוב וממשיך לירות גם מרחוק. כל זאת, ברצף אחד. לעמדת המאשימה, הנאשם קיבל את ההחלטה להרוג את המנוח תוך כדי המאבק עם המנוח על הקרקע, עד לשלב בו ירה במנוח שני כדורים מטווח אפס.
54. המאשימה התייחסה לטענת ב"כ הנאשם ולפיה, אילו הנאשם ידע שירה במנוח במהלך המאבק על הקרקע, הרי שהיה נתלה בכך כבר בחקירתו הראשונה במשטרה שכן, יש בכך כדי להועיל להגנתו. על פי טענה זו, הרי שעצם העובדה שהנאשם לא טען לכך מעידה, כי סבר שהירי הקטלני בוצע לגבו של המנוח כשהתרחק לרכבו ומלמדת, כי הנאשם אכן לא היה מודע לירי במנוח על הקרקע תוך המאבק. בהקשר זה טענה המאשימה, כי באותו שלב, כאשר הנאשם סבר כי ממילא לא פגע במנוח בעת שהיו על הקרקע, הוא בחר שלא לחשוף בפני החוקרים, כי ירה במנוח מטווח כה קרוב. לטענתה, הדברים עולים בקנה אחד גם עם העובדה שהנאשם ניסה למזער את מספר הכדורים שירה.
55. המאשימה הוסיפה וטענה, כי טענת הנאשם לפיה, הוא חשב שמדובר באירוע פח"ע ופעל כדי לנטרל את המנוח אותו חשב בטעות למחבל, אינה מתיישבת עם אופן התנהלותו של הנאשם באירוע, כמו גם עם הדברים שמסר בחקירותיו.
עיקר טיעוני הנאשם בסיכומיו:
56. במסגרת סיכומיו טען ב"כ הנאשם, כי שני הקליעים שהביאו למות המנוח נפלטו מאקדחו של הנאשם תוך כדי המאבק האלים במנוח, שניסה לחטוף את נשקו. מכאן, שעסקינן במעשה שנעשה מבלי שהייתה לנאשם שליטה על תנועותיו הגופניות ולכן חוסה תחת הסייג הקבוע בסעיף 34ז לחוק העונשין. לאור זאת, טען, כי בעניינו של הנאשם מתעוררות שתי שאלות מרכזיות, האחת, עניינה אותו ירי של שני כדורים תוך כדי המאבק על הרצפה, ירי רצוני כטענת המאשימה או פליטת כדור כטענת הנאשם. השנייה, מה המשמעות שיש ליתן, אם בכלל, להתנהגותו ולהתנהלותו של הנאשם עובר למפגש במנוח ובמהלכו והאם ניתן לסווגה כ"התנהגות פסולה", השוללת מהנאשם את הגנת היעדר השליטה.