3. ודוק: בהינתן המחלוקת המצומצמת הנטושה ביני לבין חברתי, כאמור, נחסך ממני כיום הצורך לחזור על סקירת הראיות הנוגעות לעובדות כתב האישום וניתוחן. מטבע הדברים, לראיות שהוגשו בהקשר זה ולעובדות שהוכחו מכוחן, ישנה רלוונטיות ליריעת המחלוקת שעדיין קיימת - האם הנאשם ביצע את עבירת הרצח הבסיסי בכוונה, כגרסת המאשימה, או שמא היה אדיש לתוצאות מעשיו, כפי המסקנה שאליה הגיעה חברתי, כאמור. משכך, בהקשר לראיות ולעובדות אלה אסמוך את ידי על ניתוח הראיות המפורט שהובא על ידי חברתי לעיל, משהניתוח האמור והסקת המסקנות בסופו מקובלים בהחלט עליי.
4. עוד יצוין, כי בהינתן גרסת הנאשם וטענות ההגנה שהועלו על ידו לפיהן, בעיקר, מותו של המנוח נגרם כתוצאה מפליטת שני כדורים מנשקו של הנאשם במהלך ההתגוששות בינו לבין המנוח בשולי הכביש, הרי שסוגיה זו שעניינה במהות היסוד הנפשי-חפצי שבו פעל הנאשם לא קיבלה את המשקל הראוי לה, לא במהלך שמיעת ההוכחות ולא במסגרת הסיכומים. יחד עם זאת, מקום בו נדחו טענות ההגנה שהעלה הנאשם ובהינתן עתירת המאשימה בסוגיית מהות העבירה ובפרט לעניין היסוד הנפשי, שומה עלינו שלא לפסוח על נושא זה ולהכריע בו על יסוד חומר הראיות שהוצג לפנינו וכך יעשה.
5. עבירת הרצח ה"בסיסית" בסעיף 300(א) מורה כך:
"הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם, דינו - מאסר עולם".
בדברי ההסבר לחוק (הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 124) (עבירות המתה), התשע"ו-2015, ה"ח 972), צוין ביחס לעבירה זו כך:
"עבירת הרצח בנוסחה המוצע נועדה לחול על המקרים החמורים של המתת אדם, אך לא על המקרים החמורים ביותר (להלן - עבירת הרצח או עבירת הרצח הבסיסית). למקרים החמורים ביותר של המתה נועדה העבירה של רצח בנסיבות מחמירות, שאותה מוצע לקבוע בסעיף 6 להצעה זו, ושהיא במידה רבה, המחליפה המהותית של עבירת הרצח בנוסחה היום".
6. למקרים קלים יותר מעבירת הרצח ה"בסיסית", מורה סעיף 301ג' לחוק, כי:
"הגורם למותו של אדם בקלות דעת, דינו - מאסר שתים עשרה שנים".מיום 10.7.2019
תיקון מס' 137
ס"ח תשע"ט מס' 2779 מיום 10.1.2019 עמ' 232 (ה"ח 972)
הוספת סעיף 301ג
7. מאחר ונקבע בחוות דעתה דלעיל של חברתי, כי הנאשם היה מודע לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה, השאלה שנותרה אם כן נוגעת "רק" ליסוד הנפשי שהתקיים בנאשם "לעניין התוצאות" - "כוונה" או "אדישות" או "קלות דעת". מקום בו נדחתה האפשרות לפיה הנאשם המית את המנוח בקלות דעת בחוות דעתה של חברתי, ומקום בו מקובלים עליי הנימוקים שהובאו על ידה ואשר הביאוה לדחות אפשרות זו, כל שנותר לי לקבוע הוא האם היסוד הנפשי שהתקיים בנאשם, עת ירה למוות במנוח, היה של "כוונה" או "אדישות".