37. נזכיר, כי בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון אין כל חשיבות לאורך הזמן שקדם למחשבה. נקבע, כי ההחלטה להמית יכול שתתגבש כהרף עין, בעקבות התרחשות כלשהי בסמוך למעשה הקטלני עצמו ועשויה להתגבש במהלכו של האירוע הקטלני גופו. די בפרק זמן קצר שצפה הממית את תוצאות מעשיו ושאף להשיגן (ערעור פלילי 7090/15 ח'ליפה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (25.8.16). עוד נקבע, בעניין ההחלטה להמית, כי "יש שהיא נרקמת ומתגבשת לאורך זמן, נדבך על גבי נדבך, עד שהכוונה מתממשת במעשה גרימת המוות, ויש שהיא מתגבשת כהרף עין, בשל התרחשות או הלך נפש שהתהוו סמוך למעשה עצמו" (ערעור פלילי 512/89 דניאלס נ' מדינת ישראל, פ"ד מה (2) 496, 503); "המבחן היחיד להתקיימותו נעוץ בשאלה אם גם בפרק זמן קצר ביותר אכן חזה הממית את תוצאות מעשיו וחפץ בהגשמת כוונתו'" (ערעור פלילי 7520-02 ראיד חמאתי נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 710, בעמ' 716).
38. הנה כי כן, חזקת הכוונה בעינה עומדת. הנאשם אשר הגרסה שנטענה מפיו בעדותו היא כי המנוח קיפח את חייו כתוצאה מפליטת כדור שנורה לעברו בשוגג, לא טען למסקנה חלופית מסתברת ובמידה רבה, בשל קו ההגנה בו בחר, כאמור, לא הציג כל ראיה, לא כל שכן ראיה בעלת משקל, אשר ביכולתה לסתור את חזקת הכוונה.
39. משכך, סבורני, כי יש לקבוע כי הנאשם פעל ביסוד נפשי חפצי של כוונה, ואציע להרשיעו בביצוע רצח בסיסי בכוונה, לצד יתר העבירות, כפי המיוחס לו בכתב האישום.
אוסילה אבו-אסעד, שופטת
הנשיאה אסתר הלמן , אב בית הדין
אני מסכימה ומצרפת דעתי לעמדתה של כב' השופטת שטרית.
כמפורט בפסק דינה של השופטת אבו אסעד אין היא חולקת על המסד העובדתי שפורט בפסק דינה של השופטת שטרית ומאמצת את ניתוח הראיות שנקבע על ידיה. אין לי אלא להסכים עם חברותיי בעניין זה וגם עלי מקובלות כל הקביעות העובדתיות, שמבוססות הן על הערכת המהימנות של העדויות שנשמעו בפנינו, בגדר זה אי מתן האימון בגרסאות ובהסברים שנתן הנאשם להתנהלותו, והן על ממצאים וראיות נוספים שהובאו במהלך המשפט.
המחלוקת בין חברותיי מצומצמת לשאלה האם הוכח מעל לכל ספק סביר כי כאשר ירה הנאשם את שתי היריות שפגעו במנוח הוא פעל מתוך כוונה - קרי במטרה לגרום למותו או באדישות - משמע, בשוויון נפש לאפשרות גרימתה של התוצאה הנ"ל.
מפירוט העובדות שנקבעו לעיל עולה כי מדובר בעוד אחד מאותם מקרים בהם ויכוח או מתיחות על רקע של מה בכך בין נהגים מסלימים והופכים לאלימות הגובה חיי אדם. במקרה זה, במקום לחלוף על פני רכבו של המנוח, כאשר זה עמד בצד הדרך ואפשר לנאשם להמשיך בנהיגתו, עצר הנאשם את רכבו וירד ממנו כשהוא אוחז אקדח, ירה ממנו באוויר ובהמשך גם לעבר המנוח. בכך הסלים ללא כל הצדקה את האירוע והביא לתוצאה הקשה והטראגית.