כאשר אינני נכון כי יש לראות את התובעים כמעין "עותרים ציבוריים" לעניינים אלה, וכאשר לא הוכח כי הנתבעת פעלה באופן לא ראוי ביחס לפניות של מאן דהוא, מלבד התובעים.
מוצהר בזאת אפוא כי התובעים זכאים להירשם כחברי הנתבעת. הנתבעת מצווה בזה לרשום אותם כחברים בתוך 14 ימים ממועד קבלת פסק הדין, כפוף לתשלום דמי החבר לשנה זו.
- אשר לתביעת התובע מר גלאם, בעניין עונש ההרחקה שהושת עליו -
סעיף 10 לחוק הספורט מורה:
")א) התאחדות או איגוד יתקינו תקנונים שיסדירו את הניהול התקין של הענף או של ענפי הספורט שהם מרכזים, לרבות תקנונים בדבר משמעת, שיפוט פנימי, ובכלל זה מוסדות השיפוט הפנימיים...
(ב) בתקנונים כאמור ייקבעו הוראות ... וכן ייקבעו בהם כללי אתיקה מקצועית לשופטי ספורט, למאמנים, למדריכי ספורט ולספורטאים, בהתאמה לענפי הספורט, וכן לנושא משרה כהגדרתם בחוק החברות, התשנ"ט 1999, בהתאחדות או באיגוד, לפי העניין.
(ג) התקנונים האמורים יחייבו את אגודת הספורט, הספורטאים ובעל התפקידים שבאותו ענף או באותם ענפי ספורט".
מכאן, כי על התאחדות חלה חובה לקבוע בתקנונה (או בתקנון נוסף) הוראות לעניין משמעת, סדרי הדיון בנושאים משמעתיים, וקביעת המוסד שבפניו יתבררו עניינים אלה. כאשר נקבע תקנון כאמור, הרי שהוא מחייב את הנוגעים בדבר, אך בהעדר תקנון, עולה השאלה מה מקור הסמכות של התאחדות, לדון בטענות על הפרת המשמעת בהתנהגות מי מחבריה, ולהטיל עליו עונשים.
בענייננו, לא קבעה הנתבעת בתקנונה הוראות בדבר דיון משמעתי, ועל פני הדברים, נראה כי יש יסוד לטענת התובע, כי כאשר דנה הנתבעת בעייננו והטילה עליו עונשים, עשתה זאת בחוסר סמכות.
ואולם, גם אם נניח כי הנתבעת, אשר דנה בעניינו של התובע במסגרת האסיפה הכללית, כנטען, עשתה זאת מכח סמכות שיורית או טבעית (הגם שהדבר אינו מתיישב על פני הדברים עם הוראת סעיף 10 לחוק הספורט המצוטט לעיל), הרי שלסברתי נפל פגם כבד משקל בדיון בעניין, וממילא גם בהחלטה. זאת, באשר הדיון האמור התנהל ללא נוכחות התובע וממילא תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי, משנמנע ממנו להשמיע את קולו בהליך, להתגונן בפני ההאשמות שהופנו כלפיו, ולטעון לחפותו, או לעניין העונש שראוי להטיל עליו, מקום שיימצא אשם בהפרת כללי המשמעת. לפגם האמור משקל רב במיוחד, כאשר כפי שהסביר התובע, העונש שהוטל עליו פוגע באופן משמעותי בתפקודו כמאמן בענף הג'יו ג'יטסו, וגלומה בו גם בפגיעה אפשרית בחופש העיסוק שלו. פגם זה פוסל לסברתי את ההליך שננקט בעניינו של התובע, וממילא, גם את ההחלטה שהתקבלה בעניינו ואת העונש שהוטל עליו, ויש להכריז על בטלותם.