בית משפט השלום בחדרה
17 אוקטובר 2013
ת"א 1641-06 רינה דוקטור נ' כרם אמפורה בע"מ ואח'
בפני: כב' השופטת קרן אניספלד
תובעת רינה דוקטור ת.ז.
ע"י עוה"ד יעקב קלדרון, חנה קלדרון ואסף שיר
נגד
נתבעים 1. כרם אמפורה בע"מ ח.פ. 512950502
2. ד"ר מוטי ביאר ת.ז.
3. גיל שצברג ת.ז.
ע"י עוה"ד משה בכר ושירי גלאון
פסק – דין
התביעה דנן עוסקת בעיקרה בשאלה אם נשללה בידי הנתבעים, או למצער נפגעה, זכות היוצרים של התובעת במבנה היקב נשוא ההליך, דרך כלל וביתר שאת בכל האמור בזכות המוסרית. בלב ההליך ניצבת שאלת זיקתה של התובעת למבנה האמור, ליקב המצוי בו ולתכניות על-פיהן הוקמו, כמו גם שאלת היריבות בינה לבין הנתבעים וזיקתם של הנתבעים לעילות שנטענו בכתב-התביעה.
א. ברקע ההליך
- התובעת מציגה עצמה כ"בעלת משרד תכנון ועיצוב אדריכלי, עוסקת במתן שירותי עיצוב אדריכלי, יעוץ ארכיטקטוני, תכנון וקידום פרויקטים ומבנים ופיקוח" [סע' 5 לכתב-התביעה המתוקן]. התובעת איננה מהנדסת או אדריכלית רשומה לפי חוק המהנדסים והאדריכלים, תשי"ח-1958.
- חברת מקורה בע"מ (להלן חברת מקורה) היא חברה פרטית שמנהלת אתר המכונה 'חוות מקורה' בישוב כרם מהר"ל. בתוך כך מחזיקה חברת מקורה בזכויות החכירה בשטח של כ-1,600 מ"ר במקום (להלן מקרקעי מקורה). בתקופה הרלוונטית לעניינים הנדונים כאן פעל מר גיא רילוב כמנהל חברת מקורה והיה בעל מניות בה (להלן רילוב); לצדו פעלה אשתו, גב' אורנה רילוב (להלן גב' רילוב).
- נתבעת 1, חברה פרטית (להלן אמפורה), הוקמה במהלך שנת 2000 כשעניינה בהקמת יקב ליצור יין. בין אמפורה לבין חברת מקורה התקיימה מערכת יחסים חוזית שראשיתה בשנת 2000 ואשר תידון בפירוט בהמשך; לעת הזו יתוארו עיקריה בלבד. תמצית ההסכם הראשון בין הצדדים שתאריכו 8.7.2000 הייתה כי לאמפורה יוענק בידי חברת מקורה רישיון שימוש בחטיבת קרקע מוגדרת במקרקעי מקורה לשם הפעלת יקב, בתוך מבנה שיבנה לתכלית זו על-ידי חברת מקורה ושהבעלות בו תהא לחברת מקורה [ת/6; להלן הסכם ההקמה].
- לימים הוקמו המבנה והיקב; בהסכם נוסף מאוגוסט 2004 הוענק לאמפורה אותו רישיון שנזכר בהסכם ההקמה ביחס ליקב. היקב הוגדר כחטיבת קרקע בשטח של כשלושה דונמים במקרקעי מקורה שעליה בנוי בניין ומסביבו שטח ירוק בן כשלושה דונם [ת/7; להלן הסכם הרישיון]. הרישיון ניתן למשך עשרים וארבע שנים ועשרה חודשים ממועד מסירת היקב לאמפורה, לאחר השלמתן של כל העבודות הנדרשות על-פי הסכם ההקמה.
- הסכם שלישי מיום 5.8.2004 הסדיר את יחסיהן של חברת מקורה ואמפורה בכל הקשור למכר ענבים לאמפורה לצרכי פעילות היקב מתנובתו של כרם אורגני בבעלות חברת מקורה [ת/8; להלן הסכם השיווק]. הסכם זה נזכר לשם השלמת התמונה בלבד; אין בו חשיבות ממשית להכרעה בטענות הצדדים.
- נתבע 2 (להלן ביאר) הקים את אמפורה ביחד עם חברים, במעמד של יזם ומשקיע. ביאר פעל גם כמנהל אמפורה, בנוסף להיותו חבר דירקטוריון בה. ביוני 2008, תוך כדי בירור ההליך ובטרם תוקן כתב-התביעה, נמכרו מניותיה של אמפורה לצד שלישי ופסקה זיקתו של ביאר אליה. נתבע 3 (להלן שצברג) היה אף הוא בעל-מניות באמפורה והועסק בתפקיד יינן החברה. בסוף נובמבר 2007 חדל שצברג מעבודתו באמפורה וקשריו עמה תמו.
- לצורך ההכרעה בטענות הצדדים תעשה הבחנה בין היקב – מכלול פונקציונלי שנועד לעיבוד ענבים לייצור יין (להלן יקב אמפורה או היקב) לבין מבנה היקב שהוקם במקרקעי מקורה לפי הסכם ההקמה (להלן מבנה היקב או המבנה). אין מחלוקת על כך שיקב אמפורה הוקם ופועל בתוך מבנה היקב, אלא שבמבנה תוכננו והוקמו גם פונקציות נוספות; טיבן וזיקתן ליקב אמפורה ידונו להלן. בלב-ליבה של המחלוקת בין הצדדים ניצבה השאלה מיהו זה שתכנן את מבנה היקב על הפונקציות השונות המצויות בו ובכללן יקב אמפורה. לטענת התובעת היא לבדה תכננה את מבנה היקב ממסד עד טפחות. הנתבעים כפרו בכך; לשיטתם תוכנן מבנה היקב, ולא כל שכן יקב אמפורה, בידי דיאגו גרסו, אדריכל איטלקי שהתמחותו בתכנון יקבים ואשר נשכר לבצע את מלאכת התכנון על-ידי אמפורה (להלן האדריכל האיטלקי או גרסו). ככל שהתובעת מילאה תפקיד בהקמת המבנה הרי שהוא נשא אופי טכני, הסתמך על עבודתו של האדריכל האיטלקי ולא השיא תרומה עצמאית.
- הערה מקדימה נוספת בנושאי מינוח: לתצהיר התובעת צורף תכנון למבנה היקב, לגביו נטען כי הוא פרי עמלה של התובעת ובו נתונה לתובעת זכות יוצרים חומרית ומוסרית [נספח 2 ל-ת/4]. עוד צורף לתצהיר התובעת תכנון שיוחס לאדריכל האיטלקי [נספח 3 ל-ת/4]. התכניות הללו תקראנה להלן, לצרכי נוחות ובהירות, 'תכניות התובעת' ו'תכניות האדריכל האיטלקי' (וכן 'תכנון התובעת' ו'תכנון האדריכל האיטלקי' בהתאמה). יודגש שאין בעצם השימוש במונחים הללו כדי להכריע בזכויות הצדדים, תוכנן והיקפן.