ב. טענות הצדדים וגדר המחלוקת
- ראשיתו של ההליך בכתב-תביעה שהגישה התובעת ביום 1.3.2006, בו נדרשו הנתבעים לשלם לה 300,000 ₪ בעילות של הפרת זכות יוצרים, הפרת הזכות המוסרית, גזל, גניבת עין, תיאור כוזב והתערבות לא הוגנת לפי חוק עוולות מסחריות, פגיעה במוניטין וחוסר תום-לב. לצדו של סעד הפיצויים התבקש צו עשה שיורה לנתבעים לתקן באופן מידי את הפרסומים שנזכרו בכתב-התביעה ושהיה בהם, לטענת התובעת, כדי לפגוע בזכויותיה.
לימים הוגש כתב-תביעה מתוקן בו הועמד סכום התביעה על סך של 803,000 ₪. שלושה הם הסעדים שנתבעו בו: פיצויים בסכום התביעה בשל הפרת זכות יוצרים והזכות המוסרית, עשיית עושר ולא במשפט, גזל, רשלנות, תרמית, תאור כוזב, הטעיית הצרכן, הפרת חובה חקוקה, גניבת עין, פגיעה במוניטין, לשון הרע, חוסר תום-לב בקיום חיובים ועוגמת נפש; סעד הצהרתי שיקבע כי התובעת היא מעצבת מבנה היקב ובעלת זכויות היוצרים החומריות והמוסריות בעיצובו; צו עשה שיורה לנתבעים לפעול לתיקון פרסומים ספציפיים שפגעו בזכויות התובעת ושהאחריות לתוכנם יוחסה לנתבעים, באופן שיבאר כי התובעת היא שעיצבה את מבנה היקב.
- התובענה נסמכה על הטענה כי התובעת היא שתכננה ועיצבה את מבנה היקב, לגביו נטען ש"[...] הוא מבנה מרשים מאוד מבחינה ארכיטקטונית בעל נוכחות ועיצוב יחודי אשר הפך לשם דבר" [סע' 16 לכתב-התביעה המתוקן]. התובעת לא התכחשה לקיומו של האדריכל האיטלקי אך ביארה שהנתבעים לא היו שבעי רצון מן התכנון מעשה ידיו ועל כן פנו אליה כדי שתבצע את התכנון מחדש. האדריכל האיטלקי שימש לנתבעים מעין יועץ טכני בלבד בעוד שהתכנון והעיצוב הארכיטקטוני נעשו בידי התובעת ועל-ידה בלבד [שם, בסע' 21].
לטענה בדבר היות התובעת מתכננת ומעצבת יחידה ובלעדית של מבנה היקב – על הפועל-יוצא שנודע לכך במישור הזכויות בקניין רוחני, התווספו שתי טענות שאף הן יסוד ומסד לתובענה: האחת, כי הנתבעים ידעו את חלקה ופועלה של התובעת בתכנון מבנה היקב; השנייה, כי חרף ידיעתם פרסמו הנתבעים את מבנה היקב בפרסומים שונים כיקב שתוכנן בידי אדריכל איטלקי מפיאמונטה תוך השמטת חלקה של התובעת בתכנון ומבלי ששמה נזכר באותם פרסומים (להלן הפרסומים).
על רקע זה ביקשה התובעת להשית על נתבעים 2 ו-3 אחריות אישית לנזקה הנטען, בין השאר בשים לב למעמדם כמנהלי אמפורה או היקב ולהיותם מי ששימשו כאנשי הקשר בין התובעת לבין אמפורה.