שני אלה נובעים מכך: האחד, כי תכנון התובעת לא היה תכנון עצמאי שנוצר בחלל ריק אלא הושפע ביסודו מן התכנון האיטלקי. נטילת התכנון האיטלקי וביצוע מניפולציה של שיקוף בו אינם עשויים להיחשב יצירה עצמאית יש מאין. השני, כי פעולת השיקוף לא נשאה אופי טכני גרידא אלא טמנה בחובה משמעות עיצובית – משמעות שביטויה באופן בו נחשף מבנה היקב לעיניהם של המגיעים אליו ובמידה פחותה גם במראה הנוף שנשקף מחלונותיו.
(יא) בכל הקשור לבחירת המיקום הספציפי שבו יוצב מבנה היקב במרחב התכנוני עמד בנדק על דעתו כי תכנון התובעת אינו אלא העתקה מלאה כמעט של התכנון האיטלקי. מבחינת גבולות מגרש וקווי בניין, כמו גם מבחינת הטופוגרפיה של המרחב, לא הייתה כל מניעה להזיז את המבנה, להציבו במיקום שונה ואגב כך להציע לו תכנון שונה [עמ' 87]. כך הציג זאת בנדק: "לשאלת ביהמ"ש, אני אומר שאפשר להזיז ללא שום בעיה למזרח ולמערב, בעיקר למזרח, צפונה ודרומה את הבנין הזה, יש פה משחק אולי של עוד שני מטר שאפשר היה להזיז אבל אם הוא היה זז עשרים מטר מזרחה אז היה לו 7 מטר לשחק צפונה ודרומה, ואם היה בנין שנראה אחרת אז אין ספור אפשרויות" [עמ' 87 ש' 28 - עמ' 88 ש' 2].
(יב) שינויים אחרים בתכנון התובעת ביחס לתכנון האיטלקי זקף בנדק להקטנה של שטח מבנה היקב בכללותו שנכפתה על המזמין והמתכנן. בהתאמה, וביחס לטענה לפיה הוקטנה החזית הצפונית של המבנה על-ידי התובעת בשיעור ניכר של 11 מ' ביחס לתכנון האיטלקי, מסר בנדק כי לא מדד את ההפרש אך עצם קיומו בין התכניות ניכר וכי הדבר נבע מכך שהתובעת נדרשה להתאים את התכנון האיטלקי הקיים לדרישות התב"ע; לדבריו, "מדובר בהקטנה כי התב"ע היא אלף מטר ולא 1,100 וצריך לחפש מאיפה להוריד" [עמ' 79 ש' 19-16]. עוד בהתייחס לחזית הצפונית של המבנה אישר בנדק ששלושה חלונות שהופיעו בתכנון האיטלקי נעלמו בשל צורך בהקטנת המבנה, כי מיקומי חלק מהחלונות בשתי התכניות זהים בצורה שלא יכולה להשתמע לשתי פנים, ואף-על-פי-כן קצב הופעת החלונות שונה והחזות החיצונית של התוצר שונה [עמ' 82 ש' 1, 14-11]. שוני נוסף בין התכניות בא לידי ביטוי בהקשר זה בחלוקה של החזית למקטעים, במיקום זוג החלונות המרכזי, ובהופעת גמלון בתכניות התובעת שאינו מצוי בתכנון האיטלקי [עמ' 82 ש' 27-15].
- תכנון התובעת אל מול התכנון האיטלקי – 'יש' חדש או המשכו של 'יש' קיים?