ז. טענה לשלילת פרסום מן התובעת – הפרסומים והדרכות ביקב
לצד הטענה כי חלה על הנתבעים חובה לפעול לפרסומה כמתכננת מבנה היקב גרסה התובעת כי בשלושה פרסומים קונקרטיים שהאחריות להם ולתוכנם מונחת לפתחם של הנתבעים נשמט שמה כמתכננת מבנה היקב – בעוד שמלוא 'הקרדיט' על כך יוחס לאדריכל האיטלקי. לטענת התובעת כך נעשה גם בסיורים מודרכים המועברים במבנה היקב.
שלושה הם הפרסומים שעליהם נסמך כתב-התביעה בהקשר זה: כתבה של מני פאר בעיתון 'מעריב' מתאריך 21.11.2004 שכותרתה 'טוסקנה זה כאן' (להלן הכתבה במעריב); פרסום ב'ספר היקבים' ו/או 'ספר היין 2', כשבהקשר זה הוצג הפרסום בספר היקבים (להלן הפרסום בספר היקבים); ופרסום באתר האינטרנט של היקב (להלן הפרסום באתר אמפורה) [סע' 12 לכתב-התביעה המתוקן וסע' 50 ל-ת/4].
להלן אדרש לפרסומים הללו, שאליהם גם התייחסו ראיות הצדדים; לא אתייחס לפרסומים נוספים שנזכרו בתצהיר התובעת אך לא נמנו במפורש בכתב-התביעה המתוקן וגם לא קיבלו ביטוי של ממש בראיות הצדדים, במובן זה שלא הוכחה ולו גם לכאורה זיקה של הנתבעים או מי מהם אליהם – קל וחומר לתוכנם. גם בסיכומי התובעת נזכרו אגב דיון ממשי רק שלושת הפרסומים שידונו להלן [שם, בסע' 91].
- הכתבה במעריב
(א) למקרא כתבתו של מני פאר ניכר שהיא עוסקת במובהק ביקב אמפורה וביינות המיוצרים בו: היא מחמיאה ליינות המופקים ביקב תוך שימוש בעגה מקצועית ששמורה לכתבות שעניינן תיאור יין והערכתו; היא מתארת את זיקתו המשפחתית-היסטורית של רילוב לאדמותיה של חוות מקורה ולעיסוקו העכשווי בחקלאות אורגנית; היא מרחיבה את הדיבור על הרקע המקצועי של שצברג, יינן יקב אמפורה, ומתארת ציוני דרך בהכשרתו עד שהגיע לכהן בתפקיד זה. למקרא הכתבה ברור ונהיר שהיא אינה עוסקת במבנה היקב אלא ביקב עצמו כאתר של יצור יין – וביתר שאת, בתוצרים המופקים בו.
כך נאמר בשולי הכתבה: "כדאי לשמור את יינות אמפורה העכשוויים. בעוד חמש שנים, כשהם יהיו בשיא בשלותם, יהיה מעניין להשוות אותם ליינות שיופקו מהכרמים הקבועים של היקב. בינתיים הזמינו את עצמכם לטעימת חבית של יינות עתידיים ביקב המקסים הזה, שתוכנן בידי ארכיטקט איטלקי שבא, אגב, מפיאמונטה ולא מטוסקנה. לאחר שיפתחו עבורכם את המחסום בשביל הנכנס לוואדי תעצרו בבית הבד שמציע לכם בכניסה שמן מכמה סוגי זית שמגודלים בחוות מקורה, כמו האבוקדו, המנגו והמרלו העתידי על מי המעיין המינרליים. גילוי המעיין לפני כמה שנים שכנע את גיא רילוב להפסיק לרסס ולדשן את גידוליו כדי לשמור על איכות המים. תעשיית שמן ויין התאימה לפילוסופיית החיים שלו" [נספח 7 ל-ת/4].