עיון מדוקדק בכתבה מגלה כי היא אינה נסבה בשום צורה על מבנה היקב אלא על פעילות יצור היין שמתבצעת בו, כמו גם על גידולים ותוצרים אחרים אשר מופקים בידי רילוב בחוות מקורה ללא קשר לפעילות היקב – והכול על רקע ההקשר הרחב שבין ההיסטוריה של רילוב לבין ההיסטוריה של האנשים שעומדים מאחורי הקמתה של אמפורה. בלשונה של הכתבה: "הרומן של מקורה ואמפורה מורכב ממעגלים רבים כשעשרה אנשי עסקים חברו ליוזמה כלכלית שתשקיע את כספם ב'משהו אחר' בשלהי בועת ההיי-טק, הם סגרו מעגל עם גיל וגיא, שכל אחד מהם היה בדרכו להגשים חלום אישי אחר" [שם].
התמקדות הכתבה ביקב ובתוצריו נלמדת גם מכותרת המשנה שלה: "במורדות הדרומיים של הכרמל, ביקב מקסים שתוכנן בידי מעצב איטלקי, מייצר גיל שצברג בלנדים עליזים ויינות זניים מכובדים. שמו של היקב אמפורה, וכל יינותיו זוכים ליחס רציני ונושאים בתוכם את תמצית הטעם המודרני". התמקדות זו נלמדת ביתר שאת מקריאת הכותרת עם גוף הכתבה.
(ב) קריאת הכתבה כמכלול והבנת הנושא שבו היא מטפלת מחלישות עד מאוד את טענת התובעת כי יחוס מעשה התכנון של היקב לאדריכל האיטלקי מחד גיסא, והיעדר כל אזכור לשמה שלה בקשר עם התכנון מאידך גיסא, מהווים חסר שבנסיבות העניין יצר פרסום מטעה שחוטא לאמת ואינו תואם את המציאות לאשורה. כפי שקבעתי לעיל, וכפי שאף התובעת עצמה אישרה, היקב – מכלול יצור היין – תוכנן בידי האדריכל האיטלקי. הכתבה עוסקת ביקב – באתר יצור היין – ומתמקדת בהערכה מקצועית של תוצריו. יחוס מעשה התכנון של היקב לאדריכל האיטלקי אינו חוטא לאמת כלל ועיקר; היפוכו של דבר – הוא מציג את המציאות כהווייתה. מאחר שמבנה היקב לא נדון בכתבה אין לראות כל חסר או פגם בכך שלא נזכרו בו כל הגורמים שנטלו חלק במלאכת התכנון והעיצוב של המבנה, להבדיל מן היקב עצמו. לא למותר לשוב ולהדגיש כי התובעת כשלה בהוכחת טענתה כי היא לבדה ראויה להיחשב מתכננת מבנה היקב. יש בכך כדי להשליך על טענתה כי בכתבה במעריב צריכים היו הנתבעים להציגה באורח אקטיבי כמתכננת מבנה היקב. נוכח תחום עיסוקה של הכתבה אזכור כזה אינו מתבקש כלל ועיקר, אפילו היה נכון.
(ג) התובעת לא נכחה בעת שנערך הראיון שעליו התבססה הכתבה. יחד עם זאת מסרה שלאחר שהתפרסמה הכתבה במעריב פנתה לשצברג והלה אישר באוזניה כי הוא שפגש במני פאר ביקב וכי מבחינתו האדריכל האיטלקי הוא מתכנן היקב [עמ' 31 ש' 24-20].