192. לגופם של דברים, סעיף קטן 2(7) בחוק הגנת הצרכן עניינו האיסור המוטל על עוסק להטעות צרכן בדבר השם או הכינוי המסחרי של הנכס או השירות, וסעיף קטן (10) מתייחס לאיסור הטעיה בדבר "החסות, העידוד או ההרשאה שניתנו לייצור הנכס או למכירתו או למתן השירות". סעיף 4 בחוק הגנת הצרכן מתייחס לחובה המוטלת על עוסק לגלות לצרכן כל פגם, איכות נחותה או תכונה הידועים לו המפחיתים באופן משמעותי מערכו של נכס, וסעיף 6 בחוק זה אוסר על הטעיה בעיצוב הנכס או אריזתו.
--- סוף עמוד 106 ---
193. כפי שקבענו, התובעות לא עמדו בנטל המוטל עליהן להוכיח כי בנסיבות העניין קם חשש להטעיה מצד הציבור בדבר מקור המוצרים או חסות כלשהי של דאלי למוצרים אלו. משכך, דין טענות התובעות להפרת חוק הגנת הצרכן, להידחות.
194. יוער עוד, כי ככל שהתובעות, שהן קרן וחברה, פרטיות וזרות ובעלות אינטרס ברור משלהן, מבקשות להעמיד עצמן בתור "צרכן", ספק אם הן יכולות לעשות זאת במובן הגדרת מונח זה בחוק הגנת הצרכן ואם יש להן זכות תביעה לפי חוק זה (ראו בעניין זה: פס"ד בואינג, עמ' 125 בפסקה 9).
זכויות יוצרים
195. התובעות טוענות בסיכומיהן כי המשביר ובוורלי הפרו את זכויות היוצרים של האמן סלבדור דאלי ביצירה ואת זכותו המוסרית.
196. המשביר טוענת כי התובעות לא ניתחו את יסודות העילה בסיכומיהן ויש לראות אותה כטענה שנזנחה. לגופם של דברים, טוענת המשביר כי בהעדר כל התראה מהתובעות עד לקבלת מכתב ההתראה מהן, עומדת לה הגנה מפני הפרת זכות היוצרים שכן פעלה ללא ידיעה שהתובעות טוענות שדברי ההלבשה מפרים זכויות יוצרים. חוק זכויות יוצרים מעמיד במרכז את יסוד הידיעה שיש למוכר שאיננו יצרן לכך שהעותק המוצע למכירה על ידו מפר זכויות יוצרים, כתנאי להטלת אחריות בעילה של הפרת זכויות יוצרים, וסעיף 48 בחוק זכויות יוצרים פוטר מוכר מאחריות להצעתו למכירה של עותק המפר זכויות יוצרים שלא ידע ולא היה לו יסוד לדעת שמדובר בעותק מפר.
הכרעה
197. טענת התובעות בדבר הפרת זכות יוצרים והפרת הזכות המוסרית על ידי המשביר ובוורלי נטענה בסיכומיהן בשפה רפה וללא נימוקים.
198. כפי שפרטנו בהרחבה בפסק דין זה, עיקר ההפרות הנטענות על ידי התובעות כלפי המשביר ובוורלי מתייחסות לשימוש הלא מורשה בשמו של דאלי ולא ביצירה. רק בשני מקרים - על גבי קולב העניבות ועל גבי התגית האדומה שחוברה לדש הבגד - הופיע איור מהיצירה ללא כתיבת כותרת הייחוס במלואה לצדו.