פרק שביעי: התביעה שכנגד
--- סוף עמוד 114 ---
עיקר טענות התובעת שכנגד
236. הנתבעת 1 - וי.אס. מרקטינג (ישראל 2005) בע"מ (להלן: "וי.אס."), הגישה תביעה שכנגד נגד התובעות - הקרן ודמארט, אותה העמידה, לצרכי אגרה, על סכום של 5,500,000 ₪.
237. וי.אס. טוענת בכתב התביעה שכנגד, כי לאחר שניתן פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה, היא חתמה על חוזים רבים לשנים ארוכות קדימה מול זכיינים, סוכנים, חברות ייצור וכיו"ב ברחבי העולם, בהיקפים של מאות מיליוני ₪.
238. בעוד וי.אס., לטענתה, ממלאת את הוראות פסק הדין במלואן, הקרן ודמארט פעלו בחוסר תום לב ותוך הפרת פסק הדין, כשהן מפעילות לחץ פסול ובלתי הוגן על שלוחיה של וי.אס. ומי מסוכניה וזכייניה, באמצעות הפרחת איומים והכרזות שלא כדאי להם להמשיך להתקשר עם וי.אס. וייטב להם אם יחדלו מכל התקשרות עמה. הקרן ודמארט פנו ללא התראה לסוכנים וללקוחות של וי.אס. וטענו כי אין בידי וי.אס. הרשיון, הזכות או הסמכות לפרסם ולהשתמש ביצירה כלל, וכי היא כביכול מבצעת פעולות אסורות, והציגו בפניהם מצג שווא כי וי.אס. לא הייתה רשאית להעניק להם את רשיונות השימוש ביצירה החורגים לטענתן מהיקף הזכויות המצוי בידי וי.אס., ואף איימו עליהם בפניה לערכאות משפטיות ונקיטת הליכים משפטיים נגדם. הקרן ודמארט אף פרסמו תרגום שגוי ומניפולטיבי של פסק הדין לאנגלית, לו צורף אישור נוטריוני כביכול בדבר נכונותו, בעוד ברור שאין מדובר בפירוש נכון אלא מגמתי וחסר הנוטה לטובת עמדת הקרן ודמארט.
239. בעקבות פניות אלה מיהרו סוכני ולקוחות וי.אס. שחששו מפני תביעה משפטית לפנות לוי.אס., לבטל התקשרויות עמה ולחדול לעבוד אתה. וי.אס. ניסתה להסביר לפונים כי האמור במכתבים ובפרסומים נטול כל בסיס ולהציג בפניהן ראיות לשרשור הזכויות ביצירה ואת פסק הדין, אולם לאור העובדה שמדובר בגוף רב עוצמה העדיפו סוכנים ולקוחות אלו להפסיק את התקשרותם עם וי.אס. . לטענת וי.אס., מטרת צעדים אלו הייתה פגיעה במוניטין ובהצלחת וי.אס. באמצעות הכפשתה ובסופו של דבר נטילת זכויות השימוש ביצירה המצויות בידה וכן מניעת תחרות עם המוצרים שמפיצות הקרן ודמארט בעצמן.
240. וי.אס טוענת כי הקרן ודמארט עוולו כלפיהן בעוולות גרם הפרת חוזה לפי סעיף 62(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשל"ג-1973, הציגו תיאור כוזב לפי סעיף 2 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, התערבו התערבות לא הוגנת ביחסים מסחריים בין וי.אס. לזכייניה לפי סעיף 3 לחוק עוולות מסחריות, הוציאו לשון הרע ופרסמו לשון הרע לפי סעיפים 1 ו- 2 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, וכן עוולו בעוולות נוספות הנקובות בפקודת הנזיקין ובחוק עשיית עושר ולא במשפט, והפרו את הסכם הפשרה.