באשר לצילום מקטלוג של הנתבעת 1 בו הראתה את האפשרות להטביע את האיור על תחתיתו של בקבוק, מכיוון שמדובר באיור הקטן מ- 5 X 5 ס"מ, הרי שבהתאם להסכם הפשרה ניתן לכתוב את כותרת הייחוס בכל מקום אחר על גבי המוצר עצמו. הסכם הפשרה לא הגביל ולא קבע היכן במוצר רשאית הנתבעת 1 למקם את האיור, ולכן כותרת הייחוס יכולה להופיע בכל מקום אחר על גבי אותו מוצר. כך גם אישר מר סבילאנו מטעם התובעות בחקירתו.
--- סוף עמוד 25 ---
לגבי השימוש בשם האמן בכותרות וכותרות משנה באתר של החברות – התובעות הפנו לנספחים הכוללים את פרופיל החברה המודפס על ידי הנתבעת 1, ולא באתר או בקטלוגים. הכוונה בהסכם הפשרה היא לכותרות הראשיות או לכותרות המשנה כפי שהופיעו באתר האינטרנט של הנתבעת 1 עובר לפסק הדין, ולא להופעת שם היצירה או האמן כשהיא מוצגת בפרופיל חברה.
סעיף 8 בהסכם הפשרה דן באתרי אינטרנט וקטלוגים בלבד, בהם הותר לחברות להשתמש בשם האמן לבדו ללא כותרת הייחוס כמפורט בפסק הדין. ברור שהחברות רכשו את הזכויות ביצירה רק בגלל שהיא נוצרה על ידי האמן סלבדור דאלי, ואין פסול לעשות שימוש בשמו למיתוג המוצרים במסגרת הוראות פסק הדין.
לגבי הגשת שם היצירה לרישום כסימן מסחר - מדובר בבקשה לרישום שם היצירה בלבד כסימן מסחר ולא כותרת הייחוס כולה, והבקשה ממתינה להכרעתו הסופית של רשם סימני המסחר.
באשר לשיווק המוצרים על ידי המשביר ובוורלי (נתבעות 3 ו- 4) - פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה צורף כנספח להסכם בין הנתבעת 1 ובוורלי. בהסכם בין הצדדים גם נכתב במפורש כי כל שימוש שייעשה ביצירה כפוף לקבלת אישורה מראש ובכתב של הנתבעת 1 (ס' 3 בהסכם), ולא ניתן אישור הנתבעת 1 לשימוש שנטען שהפר את פסק הדין. מרגע שנודע לנתבעת 1 על ההפרות הנטענות על ידי התובעות בעניין בוורלי, בוטל ההסכם עמה והופסק מיידית שיווק המוצרים שנטען לגביהם להפרת פסק הדין. השימוש בשטח המשביר אינו קשור לחברות.
לגבי אופן הצגת הזכויות לזכיינים - בית המשפט כבר קבע בהחלטה הראשונה כי אין בחלופת הודעות דוא"ל או בתכנם כדי להוות הפרה של פסק הדין. נקבע בפסיקה שדברי רהב של מתווכים וסוכנים לא יכולים לשמש עילה להפרה כל עוד לא נעשה דבר בפועל. התובעות הציגו את הודעות הדוא"ל באופן מגמתי והחסירו הודעות ונספחים רבים שצורפו אליהם המראים כי הנתבעת 1 עומדת על קיום הוראות פסק הדין במלואן. בכל מקרה מדובר בהתכתבות מייל ולא במוצר.