בנוגע לטענת החברות כי בהחלטה הראשונה נקבע שאין בהבלטת שמו של האמן לעומת שאר המילים משום הפרה של פסה"ד, הרי שבהחלטה הנ"ל היה מדובר, כעולה מהאמור בהחלטה, במקרה שבו "שמו של סלבדור דאלי מודגש ומובלט יותר משאר כותרת הייחוס". כן נקבע, כי "ככל שהמשיבות (החברות-א.מ.) שומרות על כיתוב כותרת הייחוס בפונט 10 בגודל המותר, ועל מיקום הכותרת..., וכן על הנוסח המלא של הכותרת, אין בהבלטה של שם האמן משום הפרה של פסק הדין". בהיעדר התמונות הספציפיות שאליהן התייחסה
--- סוף עמוד 27 ---
ההחלטה בעניין זה (אינן מופיעות בנספחים), עולה מהאמור כי לא היה מדובר שם במקרה שבו גודל אותיות שמו של האמן היה גדול יותר משאר האותיות שבכותרת הייחוס אלא רק מודגש לעומת שאר האותיות. במקרה שלנו, כאשר אותיות שמו של סלבדור דאלי גדולות יותר משאר המילים שבכותרת הייחוס, יש בכך הפרה של פסק הדין הואיל והכותרת איננה בגודל שווה ובאותה פרופורציה. ככל שבכל זאת מדובר במקרה זהה, הרי שזוהי הקביעה עתה. סעיף 6 בהסכם הפשרה קובע כי: "הייחוס ייכתב בפונט בגודל שלא יעלה על 10 בפורמט וורד (word)". כתיבת כותרת הייחוס בפונטים שונים, ולא בפונט אחד, מהווה הפרה של סעיף זה. עם זאת, לא ניתן לייחס הפרה לחברות אם פעלו בהתאם להחלטה הקודמת.
בצילומים שצורפו להודעת הדוא"ל של מר חסון (נספח 63 בתצהיר סבילאנו) מופיעה כותרת הייחוס כששם האמן בפונט גדול מ- 10, וגדול הרבה יותר מהכיתוב של שם היצירה, בגודל האיור או קרוב לכך. לא ניתן לומר שמדובר בהגדלה באופן פרופורציונלי. בכך יש הפרה של סעיף 6 בפסק הדין.
לגבי התצלומים בנספח 94 וכן בעמ' 381 בנספח 22 לתצהיר סבילאנו – מדובר בהודעות דוא"ל להן צורפו דוגמאות של כותרת הייחוס, בפונט גדול מ- 10. ההצגה בתצלומים אלה היא של כותרת הייחוס ללא האיור, ועל כן לא מדובר בהפרה המתייחסת לגודל כותרת הייחוס, אלא בהפרת סעיף 8 בפסק הדין, האוסר על השימוש בשמו של האמן לבד מלצורך כותרת הייחוס. מאחר וכותרת הייחוס הופיעה בדוגמאות אלו ללא האיורים בצדה, אין מדובר בשימוש לגיטימי בכותרת הייחוס (ראו בעניין זה גם פסקה חמישית בסעיף 12 בהחלטה בבקשת הבזיון הראשונה).
בנוגע לטענות המתייחסות להפרות שבוצעו על ידי סוכנים או זכיינים של החברות (ס' 85.2, 86.1 בתצהיר סביאלנו), הפרק השני להלן יידון בטענות הנוגעות לאחריות החברות להפרות הזכיינים.
ו. בנוגע לטענות בדבר שימוש בשם האמן כבסימן מסחר - התובעות הפנו לתמונות של הדמיות בקבוקי בושם בקטלוגים של הנתבעת 1, בהן נרשמה כותרת הייחוס על גבי הבקבוק כשהאיור אמור להיות מוטבע במשטח התחתון של הבקבוק (עמ' 1141 בנספח 57, עמ' 1142-1136 בנספח 57) וכן להדמיות של משקפי שמש ושעונים בהן מופיעה כותרת הייחוס בנפרד מהאיור (נספח 92 בתצהיר). החברות טוענות בעניין זה, היא בפסק הדין נקבע שביצירות בגודל של פחות מ- 5 X 5 ס"מ ניתן לכתוב את כותרת הייחוס במקום אחר במוצר. פסק הדין לא הגביל היכן במוצר ניתן למקם את האיור, ועל כן מיקום האיור בתחתית בקבוק הבושם אינו מהווה הפרה של פסק הדין.