ואולם פסק הדין בעניין אל על מאבחן בין מקרה שבו מבוקש לבטל את הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, מחמת תקיפתו, בין תקיפת ההליך השיפוטי שדינה להתברר בדרך של ערעור, ובין תקיפה של הפן ההסכמי, שדינה להתברר בתובענה עצמאית לבית המשפט שנתן את פסק הדין, לבין מקרה שבו הבקשה לבית המשפט היא להביא לידי סיום את ההסכם הבלתי קצוב שקיבל תוקף של פסק דין. אלו הן שתי עתירות שונות שיש להבחין ביניהן. בעניין אל על נאמר: "אל על לא עתרה לבטל או לשנות את פסק הדין בהסכמה שניתן בהליך הקודם או כל התחייבות הגלומה בו; היא ביקשה לקבל פסק דין המצהיר על זכותה להביא לידי סיום את התחייבותה... הואיל והתחייבות זו לא הייתה קצובה בזמן, וזאת מבלי לאיין את הבסיס המשפטי ליצירת אותה התחייבות." (שם, סע' 20).
במקרה שלנו המצב שונה מעניין אל על. התובעות לא עתרו לקבל פסק דין המצהיר על זכותן להביא לידי סיום את הסכם הפשרה בגין כך שאין הוא קצוב בזמן, אלא עתרו לבטל את פסק הדין שניתן בהסכמה, כאשר התקיפה היא בפן ההסכמי שבו, בטענה שיש לבטלו מחמת הפרתו או טעות יסודית שהייתה להן בעת כריתתו. שלא כמו בעתירה להביא לידי סיום את ההסכם, בעתירה לביטול פסק דין שניתן בהסכמה בטענות כלפי ההסכם, יש להוכיח את הטענות בדבר הפגמים בהסכם, כמו הטעות וההפרה הנטענים, או שינוי מהותי בנסיבות, מה שאין כן בעתירה להצהיר על סיום ההסכם. טענת התובעות כאילו יש לראות כאן "קל וחומר", כביכול, שאם "ממילא" ניתן ההסכם לביטול ללא הוכחת הפרה בהתראה של זמן סביר מראש, נכונים הדברים גם לתובענה שבפנינו (סעיף 64 בסיכומי התובעים), אינה מקובלת. התובעות הגישו את תביעתן במישור של ביטול פסק הדין שניתן בהסכמה תוך תקיפת הפן ההסכמי, ועליהן להוכיח את העילות הנטענות על ידן המאפשרות את ביטול פסק הדין. התובעות לא ביקשו לסיים את הסכם הפשרה ומשכך, אין הן יכולות
--- סוף עמוד 57 ---
לטעון לזכותן לסיים את הסכם הפשרה בהיותו בלתי קצוב בזמן, ואין לערב את הדרך האחת שהתבקשה בתביעה, עם דרך אחרת שלא התבקשה בתביעה, ולהפוך את שתי הדרכים למקשה אחת, כביכול, שניתן ליצוק לתוכה את הכללים השונים שהוחלו לגבי כל סוג של תביעה בנפרד.
בהערת אגב יוער עוד, כי הטענה הנ"ל של התובעות לא נטענה בכתב התביעה והועלתה על ידן לראשונה רק בסיכומיהן.
80. יצויין כי פסק הדין השני אליו הפנו התובעות (ת.א. (חי') 992/08) אינו רלוונטי לענייננו, אף שהוא מדבר על הסכם פשרה שאינו קצוב בזמן אשר קיבל תוקף של פסק דין. באותו מקרה מדובר היה בהתחייבות של רשות מקומית - עיריית קריית מוצקין, להימנע מלפתוח חוגים במרכז ספורט שהוקם ליד קאנטרי קלאב ונקבע כי "הצדדים לא התכוונו לקבוע כבר באותו מועד זמן לתפוגה של ההגבלה", וכי "על פי כל הנסיבות, נראה כי הצדדים נמנעו מתוך מודעות שבאותו שלב עדיין לא גובשה עמדה מוסכמת באשר לאורך התקופה בה תימנע העירייה מפתיחת חוגים בספורט-לי". אין אלו הנסיבות של המקרה שבפנינו.