טעות יסודית
81. התובעות טוענות לביטול הסכם הפשרה גם מחמת טעות יסודית שהייתה להן בעת כריתת ההסכם. לטענתן, הפרשנות שניתנה על ידי בית המשפט בעניין גודל הפונט בהחלטה בבקשת הבזיון הראשונה, לא הייתה ידועה לתובעות או לחברות בעת עשיית הסכם הפשרה (ס' 62 בסיכומי התובעות - "הפרשנות אשר ניתנה... לא היתה ידועה לתובעות או לנתבעת").
עתירת התובעות לביטול הסכם הפשרה נשענת על סעיף 14(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"). סעיף 14(ב) הנ"ל קובע:
"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה".
טעות בדיני החוזים היא מחשבה או אמונה של צד לחוזה שאינה תואמת את המציאות. תנאי לתחולת סעיף 14 לחוק החוזים הוא כי מדובר בטעות יסודית, וההתקשרות בחוזה תהיה "עקב" הטעות, שהינו יסוד סובייקטיבי. רק כאשר הטעות חמורה או דבק דופי בהתנהגות הצד השני, נדחה אינטרס ההסתמכות של הצד השני להתקשרות בפני עניינו של הטועה (ג' שלו דיני חוזים – החלק הכללי - לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (תשס"ה-2005), 277-274 (להלן: "שלו")).
יסודותיה של עילת הטעות שאינה ידועה לצד השני, המעוגנת בסעיף 14(ב) הנ"ל, הינם: קיום חוזה; קשר סיבתי; יסודיות הטעות; העדר ידיעת הצד השני. שלושת היסודות
--- סוף עמוד 58 ---
הראשונים משותפים לסעיפים 14(א) ו- (ב) , כאשר בין זכות הביטול האוטונומי לבין רשות הפניה לבית המשפט לביטול החוזה מפריד יסוד הידיעה – בכח או בפועל – של הצד השני. העדרה של הידיעה הינו יסוד מכונן של עילת הפנייה לבית המשפט על פי סעיף 14(ב) (שלו, עמ' 285).
בע"א 7024/97 עדיקה נ' תמיר, פ"ד נד(5) 826, 830 (2000) נפסק:
"המסגרת הנורמטיבית לבירורה של טענת פגם בכריתת ההסכם העומד בבסיסו של פסק-הדין מצויה בפרק ב' לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, הדן בביטול חוזים בשל פגמים שונים בכריתתם (ע"א 2495/95 בן לולו נ' אטראש [פורסם בנבו] [3], בעמ' 579).
לענייננו רלוונטית הוראת סעיף 14(ב) לחוק החוזים...
על הטוען לביטול החוזה בגין טעות להראות הן כי התקשרותו בחוזה נבעה מטעות הנבחנת על-פי מבחן סובייקטיבי, והן כי טעותו היא יסודית בעיני האדם הסביר, לאמור על-פי מבחן אובייקטיבי (ד' פרידמן, נ' כהן חוזים (כרך ב) [6], בעמ' 673; ג' שלו דיני חוזים [7], בעמ' 192). עם זאת, מאחר שטעותו של מבקש הביטול לא הייתה ידועה לצד השני, ומאחר שאין כל דופי בהתנהגותו של צד זה, מותנה הביטול בשיקול-דעתו של בית-המשפט, שרשאי לבטל את החוזה "אם ראה שמן הצדק לעשות זאת." (הדגשים לא במקור).