(הדגש שלי – א.מ.).
כל שנקבע בעניין סעיף 6 הנ"ל בהחלטה בבקשת הבזיון הראשונה, שנדרשה לבדוק אם החברות הפרו סעיף זה על פי האמור בו, הוא, כי גודל הפונט צריך להישאר ביחס זהה לגודלו כפי שהוא קיים בסוגים השונים של פונט זה בפורמט וורד, וכי ככל שגודל או שטח היצירה או הציור משתנים, בין בהגדלה בין בהקטנה, צריכה להישמר אותה פרופורציה (סעיף 12 פסקה שניה בהחלטה). הבהרה זו של סעיף 6 לא שינתה את שנקבע בהסכם
--- סוף עמוד 60 ---
הפשרה, והיא בוודאי בגדר העניינים שהתובעות היו צריכות להביא בחשבון בטרם כריתת הסכם הפשרה.
ויודגש, כי כל סעיפי הסכם הפשרה נוסחו על ידי באי-כח הצדדים, שייצגו אותם גם בתביעה הראשונה, כולם עורכי דין מקצועיים מהשורה הראשונה, שהופיעו לדיונים בצוותים נרחבים והקפידו על כל תג ותו בהסכם. על נוסח ההסכם נוהל מו"מ בין עוה"ד של התובעות ועוה"ד של החברות עד שהגיעו לנוסחו הסופי וחזקה שעוה"ד ודאי נתנו דעתם לכל סעיף ולכל סוגיה בהסכם הפשרה. אם נשאר עניין כלשהו שנותר כביכול "פתוח" ונתון לפרשנות או להבהרה, ככל שנשאר כזה, אין התובעות יכולות להלין אלא על עצמן והן אינן יכולות בשל כך לטעון היום שנוסח זה או אחר בהסכם הפשרה אינו מוצלח די הצורך ומאפשר פירוש שונה מזה שחשבו, ולבקש בשל כך את ביטולו של הסכם הפשרה אותו הביאו בהסכמה לבית המשפט כשביקשו לתת לו תוקף של פסק דין. ככל שעניין הפונט היה נתון לפרשנויות הצדדים, הבהירה ההחלטה בבקשת הבזיון הראשונה את אשר כתוב בסעיף 6 בעניין זה באופן המילולי ביותר.
בהקשר זה ראו ע"א 816/11 שרותי בריאות כללית נ' ברנשטיין (פורסם בנבו) (8.12.11), בו נאמר:
"אחת מן הטענות הנפוצות בהן נעשה שימוש בניסיון לבטל הסכמי פשרה, הינה כי ההסכם נגוע בטעות או בהטעייה. על מנת לעודד פשרות באופן כללי ועל רקע המגמה שלא לעודד הליכים לביטול הסכמי פשרה (מחמת עקרון סופיות הפשרה), נקבע בפסיקה כי אם מדובר בטעות בחלוקת הסיכונים שנטלו על עצמם הצדדים להסכם, לא יהיה בכך, ככלל, כדי להצדיק ביטול הסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק-דין" (פסקה 6 בפסה"ד).
83. יתר על כן, טענת התובעות בעניין זה מהווה למעשה ניסיון לעקר את פסק הדין שניתן בבית המשפט העליון בבקשת רשות הערעור שהגישו התובעות על ההחלטה בבקשת הבזיון הראשונה. בבקשת רשות הערעור טענו התובעות, בין השאר, כנגד הפרשנות שניתנה בהחלטה לסעיפים 6 ו- 8 בהסכם הפשרה. בית המשפט העליון לא שינה מהקביעות שניתנו בהחלטה בבקשת הבזיון הראשונה בקובעו: "בין היתר, בהינתן העובדה שבית משפט קמא באותו המותב הוא זה שדן בהליך העיקרי וליווה את הצדדים בגיבוש הסכם הפשרה שקיבל לבסוף תוקף של פסק דין. על כן, חזקה עליו כי הפירוש אשר ניתן על ידו לסעיפיו השונים של ההסכם תואם את כוונת הצדדים, את אומד דעתם ואת תכלית ההסכם" (סעיף 6 בפסק הדין).