משעה שבית המשפט העליון קיבל את הפרשנות שניתנה בהחלטה בבקשת הבזיון הראשונה לסעיפי הסכם הפשרה וקבע כי חזקה שהיא תואמת את כוונת הצדדים, אומד דעתם ותכלית ההסכם, לא ניתן לקבל הטענה כי התובעות התקשרו בהסכם הפשרה על בסיס טעות יסודית בעניין זה.
--- סוף עמוד 61 ---
בהקשר זה נזכיר גם את אשר נקבע ברע"א 7817/99 אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' קופת חולים מכבי, פ"ד נז(3) 49, 60 (2003):
"תכונה מרכזית בהסכמי פשרה החשובה לענייננו הינה סופיות הדיון באופן המבטא את מימוש ציפיותיהם הלגיטימיות של הצדדים. נטילת אלמנט הסופיות מהסכם פשרה באופן המותיר פתח להתדיינויות משפטיות עתידיות פוגעת בוודאות המשפטית, נוטלת את התמריץ העיקרי לעריכתם של הסכמים אלה, ובאופן כללי – מעקרת את המניע מאחורי סיומם של סכסוכים מחוץ לכותלי בית-המשפט".
84. סעיף 14(ב) לחוק החוזים מדבר גם על ביטול הסכם "מן הצדק". ביטול כזה מסור לשיקול דעת בית המשפט, ונקבע כי במסגרת ההכרעה בשאלה אם "מן הצדק" לבטל את ההסכם, "חייב השופט לתת את דעתו לאיזון האינטרסים של כל הצדדים הנוגעים בדבר", ובתוך כך האם "העוול שיגרם לטועה אם ישאר קשור בחוזה בו התקשר עקב טעות, גדול מן העוול שיגרם לצד השני על ידי עצם הביטול" (ע"א 690/88 רובין נ' רובין, פ"ד מ"ד(3) 459 (1990), 463-462 והאסמכתאות שם).
באיזון האינטרסים של הצדדים, איני סבור כי יש לבטל כעפרא דארעה את הסכם הפשרה כאילו לא היה, ואת זכויות החברות, שהשקיעו אף הן ממון רב בשיווק זכויותיהן על פיו בארץ ובעולם כולו, ואף להן היו עלויות גדולות, רק משום שלתובעות לא נוח עם החלטות בתי המשפט כאן. ההבהרות שניתנו בהחלטות השונות עושות סדר במערך זכויותיו וחובותיו של כל צד ובהתאם להן יוכלו הצדדים להמשיך לנהל ענייניהם.
85. התובעות לא הוכיחו את היסודות הנדרשים בפסיקה בכל הקשור לטענת הטעות היסודית שהעלו, כפי שפורטו לעיל, ולא עמדו בנטל המוטל עליהן להוכיח כי התקשרו בהסכם הפשרה על יסוד הטעות לה הן טוענות כעת וכי לו היו יודעות על הפרשנות שניתנה להוראת סעיף 6 בהסכם הפשרה זו לא היו מתקשרות בהסכם הפשרה.
כך לא הוכיחו התובעות בהיבט הסובייקטיבי כי הטעות הנטענת על ידן בנוגע לסעיף 6 דווקא, היא זו שגרמה להן והניעה אותן להתקשר בהסכם הפשרה, כאשר מדובר בסעיף אחד שעניינו גודל הפונט, מתוך סעיפים שונים בעניינים נוספים שבכולם התחייבו החברות, מבלי שהועדף סעיף אחד על פני משנהו וכשעל פניו לכל הסעיפים ניתן בהסכם הפשרה משקל דומה. כמו כן, לא הוכיחו התובעות, בהיבט האובייקטיבי, כי הטעות הנטענת על ידן היא טעות יסודית על פי מבחן האדם הסביר ולא הובאה כל ראיה בעניין זה.