151. התובעות טוענות כי הקרן היא הנמחית הבלעדית של הקניין הרוחני, הקניין התעשייתי והזכויות בדמות של סלבדור דאלי, מכח המחאה על ידי מדינת ספרד שהיא היורשת הכללית של דאלי. כל הזכויות הללו הוענקו בצו מיניסטריאלי 2911/2011 CUL מ- 10.10.11, שחידש צווים קודמים מהתאריכים 25.7.95, 8.1.01 ו- 19.1.1.04, ומכח הסכם להמחאת זכויות מיום 1.11.04 שמכוחו המחה משרד התרבות של ספרד לקרן את הזכויות לנהל את הקניין הרוחני, הדמות, הקניין התעשייתי, סימני המסחר, הפטנטים והזכויות הלא מוחשיות האחרות שקשורות ליצירות ולשם של סלבדור דאלי, ולהשתמש בהן (סע' 5 בתצהיר סבילאנו; העתקי הצווים והסכם ההמחאה נספחים 6 ו- 98, בהתאמה, לתצהיר סבילאנו ת/1).
152. התובעות טוענות בסיכומיהן כי אין חולק שעל הצווים הממשלתיים חל הדין הספרדי. התובעות הגישו חוות דעת מפורטת של פרופ' בדוסה בנוגע להוראות הדין הספרדי, לרבות בעניין זכויות התובעות בקנייני הרוח של דאלי (ס' 31-27 לחוות דעתו של פרופ' בדוסה, ונספחים 5-3 לחווה"ד, ביניהם תרגום של פס"ד שניתן על ידי בית משפט בספרד, בו נקבע כי יש לראות בקרן כבעלים בכל הזכויות המשפטיות המאפשרות להגן על שימוש
--- סוף עמוד 92 ---
בשמו של דאלי, משום שזכויות אלו הורשו לה). הנתבעות לא הביאו חוות דעת נגדית מטעמן וויתרו על חקירתו הנגדית של המומחה, וחוות דעתו של פרופ' בדוסה לא נסתרה. מנכ"ל הקרן השיב בחקירתו תשובות סדורות וממצות בדבר זכויות התובעות, בין היתר לפי הצווים הממשלתיים הנ"ל (פרוט, עמ' 91-86). אין חולק שדאלי עצמו ייסד את הקרן ואף עמד בראשה עד ליום מותו. סימני המסחר על השם סלבדור דאלי רשומים על שם התובעת 2 והיא תובעת מכוחם.
הכרעה
153. בפסק הדין המנחה בעניין מקדונלד נדונה שאלת זכותו של אדם לשלוט בשימוש המסחרי הנעשה בשמו. זכות זו - "הזכות לפרסום" (Right of Publicity), הינה זכות כלכלית שאינה אישית, בעלת ערך כספי משמעותי, הנתונה לאדם לסחור ב"פרסונה" שלו – בדמותו, בקולו ובשמו, ומקנה לו שליטה מונופוליסטית על השימוש שייעשה בכל אלו לצורכי מסחר וקידום מכירות (עמ' 351-349 בפסה"ד). נקבע, כי ראוי שתינתן הגנה לזכותו הכלכלית של האדם לעשות שימוש בשמו לצורכי פרסום, כזכות בפני עצמה, המקנה לבעליה זכות תביעה בדיני עשיית עושר ולא במשפט בגין הפגיעה בה. עוד נקבע, כי ההישענות על העילה מדיני עשיית עושר ולא במשפט אינה מהווה עקיפה של חקיקת הקניין הרוחני בישראל, שכן דינים אלה אינם מתיימרים לטפל בזכות לפרסום ואינם יוצרים הסדר שלילי (עמ' 358, 364- 365). (בקשה לקיים דיון נוסף בפסק הדין בעניין מקדונלד – נדחתה (דנ"א 4813/04 מקדונלד נ' אלוניאל בע"מ (פורסם בנבו) (29.11.04)), הגם שנקבע בהחלטה כי ההלכה שנקבעה בעניין מקדונלד "קשורה בטבורה בעובדות המקרה ומגבילה עצמה למקרים הדומים (יחסית) למקרה שהכריע בו" (שם, בסע' 16 בהחלטה)).