טענת המשביר כי השם Salvador Dali אינו בר הגנה ואינו נושא זכויות לגבי טובין שאין לגביהם סימן מסחר
149. המשביר טוענת כי אין לתובעות זכויות בנות הגנה בישראל בשמו של האמן ובשם משפחתו לגבי טובין שאין לגביהם סימני מסחר. לטענתה, גם אם לפי הדין בספרד ניתן היה להקנות זכויות בשמו של נפטר, אין הדבר מקנה לצייר המנוח, ומקל וחומר לתובעות, זכויות בנות הגנה בשטח מדינת ישראל, שכן זכויות אלו אינן מוגנות לפי הדין בישראל אלא רק אם נרשם סימן מסחר לגבי אותו שם, שאף הוא נרשם לגבי מוצרים ספציפיים ולא באופן בלתי מוגבל.
לטענת המשביר, אדם זכאי בחייו למנוע מאחרים שימוש בשמו, בהתאם לסעיף 2(6) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. עם מותו אין לאדם וליורשיו זכויות נוספות בשמו, בהתאם לסעיף 1 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, לפיו זכויותיו המשפטיות של אדם הן
--- סוף עמוד 91 ---
מלידתו ועד מותו. החריג לכך קבוע בסעיף 25(א) לחוק הגנת הפרטיות המאפשר הגשת תביעה על ידי קרוביו (ולא יורשיו), במשך חצי שנה לכל היותר לאחר מותו.
150. המשביר טוענת עוד, כי בצווים שהוציאה ממשלת ספרד, שתוקפם יפה לשטחי ספרד, לא העניקה ממשלת ספרד לתובעות זכויות בשמו של הצייר, בניגוד להצהרות התובעות בפני בית המשפט. הצווים שצרפו התובעות הם צווים לניהול, בין היתר, של סימני המסחר של האמן המנוח, אולם בצווים לא נאמר כי מוקנית לתובעות הבעלות בזכויות בשם הפרטי ושם המשפחה, שאינם סימני מסחר, לטובין כלשהם, ומכאן שממשלת ספרד לא נתנה לתובעות זכויות בשם ככזה, אלא רק את החופש לרשום סימני מסחר. לפי הצווים, לתובעת 1 זכויות קנין רוחני רק בכל הנובע מיצירות האמנות - ה- artistic work של האמן (לפי הצו משנת 1995 נ/6), או ה- artistic oeuvre (לפי הצו משנת 2011 נספח 6 לתצהיר סבילאנו) ובסימני המסחר של האמן. שם האמן אינו סימן מסחר או קנין רוחני הנובע מיצירות האמנות שלו. סבילאנו ניסה לטעון בחקירתו כי הזכויות "התרחבו" בין הצו הראשון לאחרון (פרוט', עמ' 91-88), אולם טענה זו סותרת האמור בסעיף 5 בתצהירו כי הצווים לאורך השנים חידשו זה את זה. סבילאנו ניסה לטעון עוד בחקירתו כי מאחר והאמן נהג לחתום את שמו על יצירותיו אזי גם שמו הפך להיות לקניינו הרוחני (עמ' 88), אולם טענה זו עומדת בסתירה להלכה כי שמו של אדם אינו כשיר לזכויות יוצרים (ת.א. (י-ם) דוד ("הכי טוב") דבש נ' אדלר חומסקי & ורשבסקי (פורסם בנבו) (7.11.06), עמ' 32). גם חוות דעת המומחה מטעם התובעות פרופ' בדוסה אינה תומכת בטענת התובעות, שכן פרופ' בדוסה כתב בחוות דעתו כי הקרן היא הנמחית היחידה של הקנין הרוחני וזכויות לא מוחשיות אחרות הנובעות מיצירות האמנות של דאלי (עמ' 28 בחוות הדעת).