(עוד ראו: ת"א (מחוזי י-ם) 6157/04 דוד ("הכי טוב") דבש נ' אדלר חומסקי ורשבסקי (פורסם בנבו) (7.11.06) (להלן: "פס"ד 'דוד הכי טוב'")); (כן ראו פסיקה קודמת להלכת מקדונלד: ת"א (מחוזי ת"א) 1769/83 The Boeing Co. נ' בואינג נסיעות ותיירות, פ"מ תשמ"ט(3) 108 (1989) (להלן: "פס"ד בואינג"), שם דובר במקרה של 'נטילת מוניטין' של חברה בסוג פעילות אחר וללא חשש להטעיית הציבור, על מנת ליהנות 'מהיוקרה הכללית' שלה, ובו ניתן סעד של צו מניעה האוסר שימוש בשם, מכח דיני עשיית עושר;
ת"א (שלום י-ם) רופ נ' און הנדסה מיזוג אויר (1973) בע"מ, תשנ"ד (4) 500 (1995) (הש' פרוקצ'יה), שם נקבע כי זכותו של תובע למנוע שימוש בדמותו ובתדמיתו, בפרסומות בהן הופיע כפיל בדמותו, בלא הסכמתו על ידי אחר לשם רווח, היא זכות המוגנת על ידי דיני עשיית עושר ולא במשפט).
154. ד' פרידמן וא' שפירא בר-אור מסכימים אף הם בספרם דיני עשיית עושר ולא במשפט לצורך בהכרה בזכות לפרסום, גם מחוץ למסגרת החקיקה בתחום הקניין הרוחני, בתנאי שאין הדבר פוגע במדיניות החקיקה בתחום זה, ואינו מטיל מגבלה חמורה יתר על המידה על חופש התחרות, לרבות החופש ללמוד מהזולת. לשיטתם, הרחבת ההגנה על שם ועל מוניטין מגינה על אינטרס מוצדק, מבלי שהיא פוגעת פגיעה של ממש בחופש התחרות,
--- סוף עמוד 93 ---
שכן באפשרות הגורם שעשה שימוש באותו שם לבחור בשם אחר, לנהל עסקיו ולהציע כל שירות שייראה לו, כשברור שזכותו של בעל הדמות לפרסום שוללת מאחרים את האפשרות לכלול, ללא רשותו, את דמותו במודעות, במסע פרסום, או בנסיון לייחס את המוניטין שלו למוצר או לשירות שהם מספקים (ד' פרידמן, א' שפירא בר-אור דיני עשיית עושר ולא במשפט (מהדורה שלישית, כרך א') (התשע"ה-2015) 507, 522). יוער, כי הנ"ל סבורים שאף שיש תועלת רבה בהכרה בזכות לפרסום כזכות עצמאית, ספק בעיניהם אם מוצדק הפירוש המצמצם שניתן בפסק דין מקדונלד לסעיף 2(6) לחוק הגנת הפרטיות (הקובע כפגיעה בפרטיות "שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם ריווח"), שלדעתם אינו מתיישב עם ההיסטוריה החקיקתית של הסעיף, ודווקא העובדה שסעיף זה נועד להגן על האינטרסים המסחריים בשם ובתדמית מהווה נימוק משכנע ביותר להכרה בזכות לפרסום, כאשר לשם השלמת ההגנה עליה, מקום שההגנה שמספק חוק הגנת הפרטיות אינה רחבה דיה, ניתן לפנות לדיני עשיית עושר (שם, בעמ' 522-521).