ו. כמו כן בראשם של עמודי התאורה בתמונות מטעם המאשימה מתנוססים גופי תאורה בולטים למדי, שאינם מזדקרים לעין בצילומים מטעם ההגנה.
- מכלל האמור לעיל אין ספק בעיניי כי לכל הפחות חלק מהגדר ומעמודי התאורה הוקם על-ידי הנאשמים בתקופה הרלוונטית לכתב-האישום וכי בשל כך נזקקו הללו להיתר בנייה. במיוחד אמורים הדברים בנוגע למתיחת יריעת הבמבוק האטומה והחדשה בין עמודי הגדר, שאף אם נניח לטובת הנאשמים כי כל העמודים עמדו על עומדם לפני הגעת הנאשמים למקום (ואין ביכולתי להכריע בעניין זה אך הדבר נראה בלתי-סביר), הרי שמתיחת היריעה בין העמודים יצרה למקום חזות חדשה ואחרת לחלוטין, תוך יצירת הבחנה ברורה ומוחלטת בין המתחם המגודר לבין האזור שמחוץ לו. ואמנם, יצירת חזות חדשה שכזו היא בדיוק מסוג הדברים שלשמם נועד החוק, המאפשר לציבור - באמצעות הוועדות לתכנון ולבניה - לומר את דברו בנוגע לשינויים מסוג זה.
- מסקנה זו שאליה הגעתי מתחזקת גם מכמה ראיות חיצוניות נוספות:
- מכתבם המשותף מיום 29.7.04 של הנאשם 2 (כמנכ"ל צוות 3) והנאשם 5 (כמנכ"ל גם-ים) ליו"ר המאשימה (ת/11), שבו כתבו השניים כי "במהלך החודשים האחרונים הושקעו מאות אלפי שקלים בתשתיות ובשיפור הקיים" [ההדגשה אינה במקור - א.ל.ע.].
- היתר מס' 916/04 לביצוע עבודות גידור, אשר ניתן לנאשם 4 ביום 17.5.04 מאת רשות הטבע והגנים (נ/1, להלן: "היתר רשות הטבע והגנים"), ממנו ניתן ללמוד כי במקרקעין אכן בוצעו "עבודות גידור" על-ידי הנאשמים בתקופה הרלוונטית לכתב-האישום.
- בסיכומי המאשימה הובא ציטוט ממכתב ששלח בא-כוח הנאשמים דאז, עו"ד שפיר, למאשימה ביום 29.7.04, שבו נכתב כי "לשם הנעמת הבילוי במקום ולשם הבטחת בטחונם של לקוחות המזנונים... הוחל בפעילות הרחבת גדר תיל שהייתה במקום מימים ימימה... בנוסף הוקמו במקום מספר עמודי תאורה... לרווחת לקוחות המזנונים" [ההדגשות אינן במקור - א.ל.ע.]. (במאמר מוסגר יצוין כי ציטוט זה נלקח, כאמור, מסיכומי המאשימה, שבהם צוין כי מכתב זה הוצג בבית-המשפט כמוצג ת/11. ברם, בתיק בית-המשפט מצוי מוצג ת/11 אחר, הוא מכתבם המשותף הנ"ל מיום 29.7.04 של הנאשם 2 והנאשם 5).
- מעבר לדרוש ייאמר עוד כי אף אם נקבל את גרסתם של הנאשמים, לפיה לא הוקמו על ידם במקרקעין מבנים חדשים כלשהם, אלא מדובר היה למעשה ב"שיפוץ" בלבד, הרי שלא היה בכך כדי לסייע לנאשמים, וזאת מן הטעמים הבאים:
ראשית, לשונו של סעיף 145 לחוק, כמצוטט לעיל, הינה לשון "קשיחה" למדי, ולמעשה על-פי לשון זו כל "הוספה לבנין קיים וכל תיקון בו" דורשים היתר בניה, והחוק כלל אינו מכיר בהבחנה שאותה מציעים הנאשמים בין הקמה של מבנה חדש לבין שיפוץ של מבנה קיים (למעט שינוי פנימי בדירה, כאשר הדגשתו של עניין זה דווקא מחזקת בעיניי את דרישת החוק לקבלת היתר בנייה ביחס לכל שינוי חיצוני בבנין).