סיכומי המאשימה
בסיכומיהם טענו ב"כ המאשימה, כי המאשימה עמדה בנטל ההוכחה והוכיחה מעבר לכל ספק סביר את העבירות המיוחסות לנאשמים כפי שתוארו בכתב האישום. עוד נטען כי מכלול הראיות הקיים, מוכיח כי הנאשמים 1 ו-2, בצוותא עם השותף, מוחמד (כנגד מוחמד הוגש כתב אישום בתיק תיק פשעים חמורים 20157-08-19 מדינת ישראל נ' מוחמד עשויוי, שנדון בבית משפט זה בפני הרכב בראשות סגנית הנשיא השופטת י. רז לוי), גרמו למותו של נסים אלסייד (להלן: "המנוח") בכוונה תחילה, לאחר תכנון או לאחר הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמיתו, בעוד הנאשם 3 מסייע בידם. ב"כ המאשימה הוסיפו וטענו כי לאחר התכנון המוקדם המשותף וההיערכות לכך, השתלשלות האירועים היתה כדלקמן: ביום 14.6.19 נסעו הנאשמים 1 ו-2 עם מוחמד ברכבו של הנאשם 2 לאזור טולכרם, כדי להצטייד ברכב מסוג מזדה, באמצעותו יבוצע רצח המנוח. לאחר מכן, חזרו הנאשמים 1 ו-2 לשטח ישראל דרך מעבר אליהו, ואילו מוחמד חזר עם רכב המזדה דרך מעבר תאנים; ביום 16.6.19 נסעו הנאשם 1 ומוחמד ברכב המזדה מלוד ליישוב חורה; ביום 17.6.19 ,יום הרצח, התאספו כל שלושת הנאשמים ומוחמד בתחנת הדלק דור אלון לקיה; ובהמשך לכך, התפצלה החבורה כמוסכם, כך שהנאשמים 2 ו- 3 המתינו לנאשם 1 ולמוחמד בנקודת מפגש בפאתי חורה, והאחרונים נסעו לחורה ברכב המזדה ועקבו אחר רכב המנוח ובן דודו, כשהנאשם 1 נוהג ברכב; בפתח המאפייה בחורה, ירה מוחמד שלושה כדורי אקדח בגופו של המנוח. משם המשיכו השניים לנקודת המפגש האמורה, שם הציתו הנאשמים ומוחמד את רכב המזדה, בכוונה למנוע את השימוש בו ובתוכנו כראיה נגדם, ונמלטו לעיר לוד. בנוסף, החזיק הנאשם 1 סם מסוכן שלא לצריכתו העצמית.
בסיכומי המאשימה צוין כי מעשה הרצח, בוצע עובר ליום תחילתו של תיקון 137 לחוק העונשין ונטען כי אין מקום לדיון בשאלת "מהו הדין המקל על העושה", שכן מעשה הרצח נכלל בגדר סעיף 301א(א) לחוק העונשין - רצח בנסיבות מחמירות - הן לנוכח העובדה שהוא נעשה לאחר תכנון ולאחר הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית את המנוח (סכסוך קיבוצי (1)), והן בשל כך שהמעשה בוצע תוך יצירת סכנה ממשית לחיי אנשים אחרים מלבד המנוח (סכסוך קיבוצי (9)).
ב"כ המאשימה, טענו כי המבנה הראייתי להוכחת אשמת הנאשמים כאמור בכתב האישום מתבסס על דברי השותף המפליל, מוחמד, עם המדובב שהוכנס לתאו בבית המעצר, וחיזוק לדברים - כדרישת הדין - נמצא בראיות המחזקות הרבות שהובאו בפני בית המשפט. בנוסף לאלו, טענו ב"כ המאשימה כי הוכח כי גרסתם הכבושה של הנאשמים, באמצעותה ניסו להימלט מאימת הדין, שקרית ולא יכולה לעמוד, והתייחסות לכך ניתנה בסיכומיהם לרבות התייחסות לטענת הנאשמים 2,3 כי ידעו על מעשה הרצח רק לאחר ביצועו.