טענות ב"כ המאשימה ביחס למניע של השותף המפליל, מוחמד - כראיה מחזקת ב"כ המאשימה טענו כי הגם שמניע למעשה העברייני אינו מעלה ואינו מוריד במישור האחריות הפלילית, נקבע בפסיקה כי בהוכחת מניע יש כדי לחזק את משקלן של יתר הראיות המפלילות או להוות ראיה נסיבתית נוספת. בהמשך נטען עי ב"כ המאשימה בין היתר כי, במקרה דנן, הקשרים המשפחתיים, החבריים, והעסקיים בעולם הסמים, בין הנאשמים לבין מוחמד, הביאו את הנאשמים לשתף פעולה עמו במעשה הרצח,. ב"כ המאשימה טענו כי גם מדברי הנאשמים עולים קיומו של הקשר ומידת ההיכרות בינם לבין מוחמד. ב"כ המאשימה טענו בסיכומיהם ביחס למניע של השותף המפליל "מוחמד" לפגוע במנוח, כי בין מוחמד למנוח קיימת היכרות מוקדמת, מאז היו תלמידים בבית הספר התיכון. פורט כי בין מוחמד למנוח התגלע סכסוך, לאחר שביום 17.12.15 יצא מוחמד ממספרה בחורה, ואז הגיע המנוח מאחוריו, תפס אותו ודקר אותו בחזה וביד וגרם לו לחתך בפנים. לטענת ב"כ המאשימה, בעדותו של מוחמד מיום 18.12.15, בפני שוטר, סיפר מוחמד על האירוע משנת 2015, וטען תחילה כי לא ראה מי האדם שתקף אותו, ובהמשך טען כי ראה את פניו אך אינו מכיר אותו. ; שיחות של מוחמד בעת מעצרו עם המדובב - צוין כי במהלך שיחתו של מוחמד בתא המעצר עם ט.א.ק. (להלן: "המדובב"), ביום 3.7.19, סיפר מוחמד על המניע וציין את שמו של המנוח. ב"כ המאשימה טענו כי במהלך שיחותיו של מוחמד עם המדובב ביום 7.7.19 וביום 8.7.19, דיבר מוחמד מספר פעמים על המניע. בהקשר זה ביקשו להפנות לאמור בת/16א - ב"כ המאשימה טענו כי קיום מניע עלה גם מעדויות בני משפחת המנוח. כך בעדות אבי המנוח אברהים אלסייד (ע"ת 5), העיד האב על הסכסוך האמור ועל סירובו של אביו של מוחמד לעריכת סולחה; צוינה גם הודעת בן דודו של המנוח עאהד אבו שולדום במשטרה, אשר העיד על סיטואציות מסוימות המצביעות על הסכסוך האמור.
טענות ב"כ המאשימה ביחס להכנת האמצעים לביצוע הרצח ולאחריו - בהמשך סיכומיהם הפנו ב"כ המאשימה לראיות הנוגעות להבאת רכב המזדה (באמצעותו בוצע בהמשך הרצח) בידי מוחמד והנאשמים 1,2 מן השטחים לישראל, ונטען כי הראיות בדבר הכנת האמצעים לביצוע הרצח על ידי הנאשמים 1 ו-2 ללא מתן הסבר המניח את הדעת לאותם אמצעים, מהוות ראיות עצמאיות לחלקם של הנאשמים בתכנון הרצח, שיצא אל הפועל. בנוסף, נטען כי מפלטי התקשורת שהוגשו, עלה כי בעת נסיעת הנאשם 1 והשותף מוחמד לכיוון דרום לצורך ביצוע הרצח, השאירו הנאשם 1 ומוחמד את מכשירי הטלפון הניידים ה"לגיטימיים" שלהם בעיר לוד, החל מיום 16.6.19 בשעות הערב. וזאת לטענת ב"כ המשיבה, על מנת ליצור מצג שווא לפיו הם נמצאים בלוד ולא בחורה. לטענת ב"כ המאשימה, מכשירי הטלפון של הנאשם 1 ושל מוחמד, היו מצויים יחד בלוד משך כל הזמן, מהערב שלפני הרצח ועד סמוך לאחריו, ונתון זה מעיד על ניסיונם להסוות את פעילותם במועדים שתוארו. עוד בהקשר זה טענו ב"כ המאשימה כי בעדותו בבית משפט, "התפתל" נאשם 1 בתשובותיו תוך שהשיב כי הוא "שכח את הטלפון" ושזה דבר שגרתי שהוא שוכח את הטלפון שלו. בנוסף, נטען כי נתון נוסף העולה מהראיות ומשתלב עם פלטי התקשורת האמורים, הוא תיעוד רכב הרצח במצלמות מערכת עין הנץ בנסיעתו מלוד לכיוון דרום ביום 16.6.19. ב"כ המאשימה טענו כי הוכח שרכב המזדה האמור הוא זה ששימש למעקב אחר רכב המנוח עד לביצוע הרצח. נטען כי הרכב נכנס מאיו"ש לשטח ישראל ביום 14.6.19 בשעה 23:41, וכך תועד במצלמות מחסום תאנים, ותועד במצלמות עין הנץ. באותו מועד נסע הרכב ממעבר תאנים לכיוון לוד, וביום 16.6.19, יום לפני הרצח, היה בתנועה לכיוון דרום. ביום 17.6.19, יום הרצח - תועד הרכב במצלמות היישוב חורה, במהלך נסיעתו בעקבות רכב המנוח עד מעשה הרצח. ביחס לשריפת רכב המזדה לאחר ביצוע הרצח, טענו ב"כ המאשימה כי קיים תיעוד של נקודת הציון המדויקת בה נמצא הרכב לאחר שנשרף. כמו כן, נטען כי מפלט תיעוד איתוראן מרכבו של נאשם 2 עלה כי ההמתנה לנאשם 1 ולמוחמד, הייתה בנקודת השריפה האמורה. ב"כ המאשימה טען כי המרחק בין מקום הרצח בחורה לבין נקודת השריפה, הוא כ 5.5- ק"מ בהתאם לנתוני המפות. בנוסף פורט כי, בשיחתו של מוחמד עם המדובב, אמר מוחמד כי הרכב נשרף. הנאשמים 2-3 הודו כי המתינו בנקודה זו, וציינו כי הדבר נעשה בהנחייתו של מוחמד. ב"כ המאשימה טענו כי בהינתן הראיות הללו, בדבר מקום הצתת רכב הרצח, הרי שהכחשתם של הנאשמים כל מעורבות בהצתתו, מלמדת כי ביקשו למלט עצמם מלתת את הדין על מעשיהם. ב"כ המאשימה טענו ביחס להכנת רכבו של הנאשם 2 כרכב מילוט לעיר לוד, כי תכניתם של הנאשמים הייתה שלאחר ביצוע הרצח ושריפת רכב המזדה, יימלטו כולם ברכבו של הנאשם 2, מנקודת השריפה לעיר לוד. לדבריו, גם תכנון זה יצא לפועל, כפי שעלה הן מדברי השותף המפליל מוחמד בפני המדובב, הן מנתוני חברת איתוראן והן מעדויות הנאשמים ומוחמד, הגם שלגרסתם, (בה הם סותרים האחד את השני), יסודו של אותו מילוט היה בעסקת סמים לכאורה. ב"כ המאשימה טענו בסיכומים כי לאחר הגעתם ללוד ניסו מוחמד והנאשם 1 לייצר אליבי שקרי, בכך שנטלו את מכשירי הטלפון הניידים האמורים, הגיעו לתחנת הדלק "יוספטל - לוד", שם צילם מוחמד את עצמו באמצעות מכשיר הטלפון "הלגיטימי" שלו כשהוא מציג למצלמה אצבע משולשת. נטען כי בתיעוד מצלמות האבטחה של תחנת הדלק, נראים הנאשם 1 ומוחמד נכנסים לתחנת הדלק באמצעות רכב מסוג טויוטה, בשעה 21:33, למעלה משעה לאחר הרצח. צוין כי מאוחר יותר, לאחר שנעצר ונחקר, והסתבר כי ניסיונו ליצירת האליבי לא צלח, הביע מוחמד את תסכולו הרב בפני המדובב על כשלונו לייצר ה"אליבי".