יחד עם זאת, ומנגד ניתן לטעון במידה לא מבוטלת של סבירות שקיימת גם אפשרות שמתוך דבריו אלה של מוחמד ניתן להסיק שמוחמד אומר בדיוק את ההפך. על פי אפשרות זו מוחמד בדבריו, מאשר בפועל את הנחתו של המדובב כי הנאשם 2 לא ראה את הרצח, אך לדבריו הנאשם 2 יודע על הרכב, והוא יודע גם מאיפה הגיע מוחמד (מהיישוב חורה), והוא יוכל להסיק בדיעבד שמוחמד ביצע את הרצח על אף שלא היה בסוד העניינים, (ועל אף שהדברים לא תוכננו עמו מראש).
יודגש כי בתשובתו לא עונה מוחמד למדובב כמתבקש, לו היה נאשם 2 מצוי בפרטי הסוד - "עזוב", הוא יודע על כל התוכנית ומעורה בפרטים, ותשובתו מתייחסת בפועל רק לשני פרטים עובדתיים נקודתיים ולפיהם הנאשם 2 יודע על הרכב ועל דרך הגעתו למקום.
תשובתו המצומצמת של מוחמד שלא נתנה את התשובה המתבקשת אלא התייחסה לשני פרטים שאותם הכיר הנאשם 2 גם לגרסתו, תקשה להביא למסקנה שבתשובתו התכוון מוחמד לומר למדובב כי הנאשם 2 היה מעורה בפרטים, ידע מהיכן מוחמד הגיע ולכן יוכל לספר כי הוא הרוצח.
יודגש כי במהלך עדותו בבית המשפט אישר המדובב כי הבין ממוחמד כי הנאשם 2 לא ראה את הרצח:
"ש: אבל בהקשר של מה שקרה ביום הרצח הוא לא ידע מכלום זה מה שהוא אומר לך? כמו שאתה שאלת והא ענה, אמת?........
ת: הוא לא, הוא ענה לי שהוא לא ראה אותו בפועל, שהוא לקח על ההדק.........." (פ' 4.4.21 עמ' 217 ש' 15-23)
יאמר בין סוגריים כי בעדותו בבית המשפט אישר המדובב ישירות כאמור כי על פי דברי מוחמד הנאשם 2 לא ראה את הרצח ("הוא לא, הוא ענה לי שהוא לא ראה אותו בפועל , שהוא לקח על ההדק" - ובכך השיב לשאלה, אך בהמשך דבריו ניסה המדובב להסביר, על פי הבנתו את תשובתו של מוחמד למדובב שהשיב בתשובה "לא", בכך שבראייתו שלא כאיש המגזר הערבי שיודע מה זה נקמת דם, לא יכול להיות שאדם מהמגזר הערבי ממשפחה מסוימת ייקח אדם ממשפחה אחרת ויערבו בתיק רצח בלא ידיעה (פ' מיום 4.4.21 עמ' 217 ש' 21,22 עמ' 221 ש' 8-15), (ולכן סביר שהנאשם 2 היה מעורב ברצח), אך מדובר בבירור בדברים שהם ממשפחת עדויות הסברה או ממשפחת חוות הדעת, ואין לקבל הדברים, כך שנותרנו אך ורק עם אמירתו של מוחמד למדובב בתשובתו הקצרה "לא". (יודגש כי בהמשך עדותו נשאל המדובב האם מוחמד אמר לו בעת הדיבוב כי תכנן עם הנאשם 2 את הרצח, והוא שלל אפשרות זו (עמ' 221 ש' 22-23).
לאור כל האמור ניתן לסכם כי ככל שהדברים נוגעים לאמירותיו של מוחמד בהקשרו של הנאשם 2 בת/20א לא ניתן יהיה בסופו של יום ללמוד האם הנאשם 2 ידע על כוונת הרצח או לא, ובנסיבות אלה לא יהיה מנוס מלפנות ליתר הראיות הנוגעות לנאשם 2 על מנת ללמוד על סוגיית ידיעת כוונתו של מוחמד לרצוח את המנוח. לאור זאת, לא יהיה מנוס מלפנות, לדברים נוספים שאמר מוחמד ביחס לנאשם 2 בת/20א, וליתר הראיות הנוגעות לנאשם 2 על מנת ללמוד על סוגיית ידיעת כוונתו של מוחמד לרצוח את המנוח.