אולם, לטענתם, הם לא ידעו כי המזימה היא לביצוע רצח, וסברו כי מדובר במזימה לגנוב סם מסוכן מסוג קנאביס, בתצורת "הידרו", על מנת להביאו מהדרום להפצה באזור לוד. משמע, לטענתם, נוכח ההטעיה שנקטו מוחמד והנאשם 1, הם לא היו מודעים לטיבו האמתי של הקשר הפלילי. נוכח טעותם, נפגם היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בעבירה.
התביעה לא הצליחה לשלול את גרסתם של הנאשמים 2 ו-3, מעבר לספק סביר.
עם זאת, נוכח טעות זו של הנאשמים ביחס לפרט מפרטי העבירה, חל עליהם הכלל האמור בסעיף 34יח(א) לחוק העונשין. היינו "העושה מעשה בדמותו מצב דברים שאינו קיים, לא יישא באחריות פלילית אלא במידה שהיה נושא בה אילו היה המצב לאמיתו כפי שדימה אותו".
אם כן, יש להעמיד את אחריותם הפלילית של הנאשמים 2 ו-3, אשר מילטו את הרוצחים מאזור הרצח, "במידה" שהיו נושאים בה, אילו היה המצב לאמיתו כפי שדימו - היינו כי מדובר בתכנית לקבל "הידרו" גנוב להפצה.
בסיכומיו, סנגורם של נאשמים אלה לא חלק על המסקנה האמורה (עמ' 366- 367, לפרוטוקול יום 9.3.25), בלשונו " קשירת קשר היתה, אני אמרתי את זה מהיום הראשון, יש קשירת קשר לגניבת סמים, או עבירה משוכללת קצת יותר בתחום הסמים" (עמ' 366). בהמשך אף הציע כי מדובר בעבירת "ניסיון" לביצוע עבירת סמים. עם זאת, לשיטתו, הדברים לא הגיעו לכלל עבירת סמים מושלמת, שכן "הם לא הגיעו לביצוע" (שם).
ברי שלא ניתן להרשיע הנאשמים 2 ו-3, בעבירה מושלמת של החזקת סם, שהרי הסם לא היה ולא נברא. צודק הסנגור כי למעשה עסקינן בפעולה של קשירת קשר לעבירה, ומהותית מדובר גם בניסיון להשיג את אותו סם דמיוני. השאלה היא אם ניתן להרשיע בעבירה מושלמת של ביצוע "עסקה אחרת" בסם, אחת החלופות לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים.
אמנם, יש דמיון רב בין היסודות של עבירת הקשר לביצוע עסקת סמים, לבין עבירת "עסקה אחרת" בסם. אולם, כפי שהובהר בערעור פלילי 4938/94 שמרלינג נ' מדינת ישראל פ"ד נ(5)181 (1996), יש להבחין בין שני מצבים: "במקום שאדם קושר קשר עם אח שירכוש בעבורו סם, מהווה הקשר כשלעצמו "עסקה אחרת" בסם; להבדיל ממצב שבו מספר אנשים קושרים ביניהם קשר לרכוש סם במשותף, שאז התקשרותם מצטמצמת ל"קשירת קשר" גרידא, שאין עמו סממנים של עשיית "עסקה"", וכן ""עסקה" מתגבשת בין שני צדדים בעלי עניין "שונה"; להבדיל מ"קשר" המשתכלל בין שניים שיש להם עניין "זהה". במקום שההתקשרות יוצרת צד אחד "מורחב" - אין היא מבטאת עשיית "עסקה", משום שעיסקה משתכללת בין שני צדדים ¬או יותר - ולעולם אינה נחלתו של צד אחד. לעומת זאת, במקום שההתקשרות מגבשת קשר בין שני צדדים "שונים", משתכללת בין השניים, בנוסף לקשר, גם "עסקה"".