בפרשתנו, לא היה באמת צד שמוכר סם, או גונב סם ומעביר, כפי שסברו הנאשמים 2 ו-3. ההסכמה שלהם עם הנאשם 1 ועם מוחמד, הייתה כי כולם יהיו באותו "צד" לעסקה. ממילא, אין לראות בקשר שקשרו משום "עסקה אחרת" אלא "קשר" לבצע פשע, שהנאשמים 2 ו-3 סברו שהוא קשר להשגת סם אסור בדרך של גניבה.
מכיוון שלא התקבל שום סם, צודק הסנגור כי אין לראות במעשי הנאשמים 2 ו-3 פעולה שהיא מעבר לניסיון להשיג את אותו סם, במסגרת הקשר עם מוחמד והנאשם 1.
בהתחשב בכך שכתב האישום מלכתחילה ייחס לנאשם 3 סיוע בלבד, וכמתואר לעיל, כל הגעתו אינה אלא בבחינת "נספח" לנאשם 2, לא נכון יהיה להרשיעו בעבירה שהיא מעבר לסיוע.
לפיכך, כהצעת הסנגור, בהתאם להוראת סעיף 34יח(א) לחוק העונשין, יש להרשיע את הנאשמים 2 ו-3, על פי הודאתם בקשר וניסיון לבצע עבירה. יש להעמיד את מידת אחריותם כמי שקשרו קשר לבצע עבירה של החזקת סמים מסוכנים, בערך של 50 קוּפַּת גְּמַל קנאביס מסוג הידרו, לראות את הנאשם 2 כמי שניסה לבצע את אותה עבירה, ואת הנאשם 3 כמי שסייע לנאשם 2 לנסות לבצע את אותה עבירה.
עבירת החזקת הסמים שלא לצריכה עצמית ביחס לנאשם 3
בסעיף 21 לכתב האישום צוין כי ביום 2.7.19 בעת מעצרו של הנאשם 3 נמצא בביתו סם מסוכן מסוג קנביס במשקל של 68.30 גרם נטו, ונתבקש להרשיעו בעבירת החזקת סם שלא לצריכה עצמית. הוצגו ראיות בעניין זה בהסכמת ההגנה ואין מחלוקת בין הצדדים שהעבירה הוכחה.
סיכום בעניין הנאשמים 2,3
בכלל נסיבות העניין שפורט לעיל בכל הנוגע לנאשמים 2 ו - 3 לא מצאתי כאמור, שהוצגו בעניין הנאשמים 2 ו -3 ראיות, שהן ברף שהוא מעבר לספק סביר, להוכחת עבירת הרצח המיוחסת בכתב האישום לנאשם 2 ולהוכחת עבירת הסיוע לרצח המיוחסת לנאשם 3 . לאור זאת יהיה מקום לזכות הנאשמים 2 ו 3 מעבירות אלה. עם זאת, יהיה מקום להרשיע הנאשמים 2 ו-3 בעבירה חלופית, על פי היסוד הנפשי השגוי שלהם, ולראותם כמי שקשרו קשר לבצע עבירה של החזקת סמים מסוכנים של לצריכה עצמית (לפי סעיף 7 לפקודת הסמים המסוכנים), את הנאשם 2 כמי שביצע עבירת ניסיון לבצע עבירה זו (לפי סעיף 25 לחוק העונשין), ונאשם 3 כמי שסייע לנאשם 2 בניסיון האמור (לפי סעיף 31 לחוק העונשין).
כמו כן, יהיה מקום להרשיע הנאשם 3 בעבירת החזקת סם שלא לצריכה עצמית.
סוף דבר
הנאשם 1
אציע להרשיע הנאשם 1 בעבירת רצח, עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין התשל"ז 1977, וכן אציע להרשיעו בעבירת השמדת הראיה- עבירה לפי סעיף 242 לחוק העונשין.