עדותו של הנאשם 1, אשר סתרה לא רק את גרסתו במשטרה אלא גם את תשובתו לאישום, הייתה באיכות שלילית חריגה, עדות המלמדת מתוך עצמה כי היא שקר ברור, נוכח הסתירות, התמיהות והקשיים, כפי שפירט חברי וכמוסבר בהרחבה גם בסיכומי המאשימה. עדותו של הנאשם 1 חיזקה את מכלול הראיות נגדו, אשר למעשה לא היו זקוקות לשום חיזוק. בצדק קבע חברי שלא נותר כל ספק ביחס לאשמתו, וביחס להיותו מבצע בצוותא של מעשה רצח מתוכנן.
לגבי הנאשמים 2 ו-3, אומר שלדעתי גרסתם לא הייתה משכנעת, והסתירות בגרסתם הפחיתו מאוד ממשקלה. יתרה מכך, הסתירות המהותיות בעדויות, במיוחד ביחס לטיבה של עסקת הסמים המתוכננת, כמות הסם, חלקם של השותפים ומה יעשה בסם, מלמדות לכאורה כי אין בדבריהם אמת. בשילוב עם החזקה הנובעת מעצם השתתפותם הפיזית באירוע, קרובה הייתה התביעה להוכיח את אשמתם מעבר לספק סביר, בוודאי ביחס לנאשם 2, שלא הצליח להסביר באופן משכנע כיצד הוא הבין את הצורך בהבאת רכב מאיו"ש. מעשה, שהוא היה שותף לו.
אולם, אני מסכים עם חברי כי, למרות הקרבה לעמידה בנטל, הסף לא נעבר, והתביעה לא הצליחה לשכנע מעבר לספק סביר. זאת, בין השאר, משום שחלקם הפיזי של הנאשמים 2 ו-3 מאפשר תיאורטית את גרסתם לפיה לא ידעו את טיבה האמתי של האופרציה, התביעה לא הצליחה להצביע על מניע עבורם לבצע רצח ללא רווח, מוחמד לא סיפר באופן ברור על חלקם, ואי אפשר לומר שיש רכיבים חשובים בגרסתם שהופרכו חד משמעית מלבד עצם הסתירה ביחס לגרסאות בחקירה. יתרה מכך, חברי פירט מספר אינדיקציות המחזקות את גרסתם. בין אינדיקציות אלה יש להדגיש במיוחד את הפער בעומק השיתוף התכנוני בינם לבין הנאשם 1 ומוחמד. כפי שהראה חברי, שני האחרונים השאירו את הטלפונים שלהם בלוד ותכננו לייצר "אליבי", אך לא הזהירו את נאשמים 2 ו-3 לעשות כן. הנאשמים 2 ו-3 נשאו עמם את הטלפונים הניידים שלהם, ואף נסעו ברכב אשר בו איתוראן. ממילא, יש כאן אינדיקציה טובה לפער במידת השיתוף בתכנון, ובכך מתחזקת גרסתם של נאשמים 2 ו-3, הנסמכת על טענה בדבר קיומו של פער כזה.
עוד יש לומר, כי אי אפשר לשלול את האפשרות כי החספוסים הקשים בעדויות הנאשמים 2 ו-3 נובעים מכך שהם חוששים לחשוף אמת אחרת, שאינה קשורה למידת אחריותם לרצח דנן.
לפיכך, למרות שלטעמי עדויות הנאשמים 2 ו-3 רחוקות היו מלשכנע, מקובלת עלי מסקנתו של חברי לפיה אי אפשר "לשלול מכל וכל" את עיקרי גרסתם, וממילא מתחייב זיכויים מחמת הספק, ומתחייבת הרשעתם על פי היסוד הנפשי לו טענו בלבד.