אין די בפרסום מכפיש סתם, ואף לא ברצף של פרסומים מכפישים, כדי להצדיק תחולתו של חוק הטרדה מאיימת. ריבוי הפרסומים, תדירותם והאינטנסיביות שלהם צריכים ללמד על כך שמדובר במי ששם לעצמו כמטרה לשבש את שגרת חייו התקינה של הנפגע, והפרסומים אינם אלא אמצעי בידיו במטרה זו.
לפיכך, נראה לי כי פרסומים חוזרים ונשנים, בתדירות גבוהה, בקבוצות שונות ובתפוצה רחבה, יכולים להיחשב כהטרדה מאיימת המצדיקה גם הוצאת צו. בהקשר זה נראה כי הכמות והתדירות יכולות להפוך לאיכות, שכן אינני סבורה, כי פרסומים מטרידים, רבים חוזרים ונשנים במדיות שונות באים במסגרת מימוש לגיטימי של חופש הביטוי, ולפיכך יכול ויצדיקו מתן צו הטרדה מאיימת, וזאת בשל הפגיעה הקשה הטמונה בהם בשלוות חייו של המבקש..." (הטרדה מאיימת וצו הגנה (שלום ראשל"צ) 8252-06-17 עזרא נ' מישוריס (23.6.2017))
- כבוד השופטת דפנה ברק ארז, בהחלטתה בבקשת רשות הערעור על העניין שנדון בהטרדה מאיימת וצו הגנה פרייס-ברק, שניתנה במסגרת רשות ערעור אזרחי 6861/22 יוספה ברק טמיר נ' ד"ר שרון אלרעי פרייס (31.10.2022), הדגישה כי אין צורך בהכרח לסווג את הפרסומים כ"לשון הרע" או כ"הטרדה מאיימת", ויתכנו מצבים שבהם פרסומים פוגעניים אף יבואו בגדרם של שני החוקים. כן הדגישה, כי בכל הנוגע לחוק מניעת הטרדה מאיימת יש משמעות רבה לכך שהביטוי הוא חוזר ונשנה, וחשיבותו בכך שהוא ממוקד במניעה עתידית:
"אכן, ביטוי הפוגע בשמו הטוב של אדם עשוי להיות רלוונטי במקרים המתאימים הן לחוק איסור לשון הרע והן לחוק למניעת ההטרדה המאיימת. אולם, בעוד שבגדרו של חוק איסור לשון הרע הבחינה המשפטית מתמקדת בתוכנו של הביטוי, על רקע החשש שהוא צפוי לבזות ולהשפיל את האדם הנוגע בדבר בעיני הבריות, החוק למניעת הטרדה מאיימת ממוקד בהשפעתו הנמשכת של הביטוי על האדם עצמו, בשל כך שהוא מאיים עליו או פוגע בשלוות חייו, בפרטיותו, בחירותו או בגופו. על רקע האמור, ברי כי בגדרו של חוק זה יש משמעות רבה לכך שהביטוי הוא חוזר ונשנה. כמו כן, וכפי שמעיד עליו שמו - החוק למניעת הטרדה מאיימת ממוקד במניעה עתידית ומכאן חשיבותו.
- אם כן, אין מקום להנחה שמתחייב "סיווג" חד-חד-ערכי של פרסומים כלשון הרע או כהטרדה מאיימת. כאמור, עשויים להיות מצבים שבהם פרסומים יניחו עילה לתביעת לשון הרע (בשל הביזוי כלפי אחרים) וכן ישמשו עילה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת (בשל האפקט שלהם על האדם עצמו). לצדם עשויים להיות מצבים שפרסומים ייפלו רק לגדרו של אחד מהחוקים הנזכרים, או אף לא לאחד מהם. על דרך ההשאלה, ניתן להזכיר את המטאפורה שעשה בה שימוש לפני שנים רבות השופט א' ברק, ביחס להיקף תחולתן של העוולות השונות לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] - בהסבירו כי אין לדמותן ל'מגנטים של אחריות, באופן שכל הנמצא בתחום המשיכה של אחת העוולות מוצא ממילא מתחום המשיכה של עוולה אחרת', אלא ל'רשתות רשתות, המוטלות, זו על גבי זו... [כך ש]לעתים נתפסת מערכת עובדות נתונה על-ידי רשת אחת בלבד. לעתים היא נתפסת על-ידי מספר רשתות' (ערעור אזרחי 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113, 125 (1985)). הדברים נכונים, בשינויים המחויבים, אף ביחס לענייננו."
- עוד יוער, בהקשר הרחב יותר, כי נוכח היותו של חוק למניעת הטרדה מאיימת צופה פני עתיד, לעיתים השימוש בו כרוך בפגיעה מסוימת בחופש הביטוי. יחד עם זאת, במקרים המתאימים, בתי המשפט מורים על מתן צו למניעת הטרדה מאיימת, אשר יש בהם כדי להגביל את חופש הביטוי, כאשר הם מוצאים כי פרסומים פוגעניים עולים כדי הטרדה מאיימת הפוגעת בשלוות חייהם של המבקשים, שכן "חופש הביטוי אינו חופש השיסוי" (כך, ראו למשל החלטת כבוד השופט חבקין בהטרדה מאיימת וצו הגנה פרייס-ברק; החלטת כבוד השופט ווסים ג'בארה בעניין נח סמל; החלטת כבוד השופט ערן גלברד בהטרדה מאיימת וצו הגנה 17858-03-26 אהריש נ' בן יהודה (22.3.2026); החלטתי בהטרדה מאיימת וצו הגנה 79622-02-26 בעניין סטארדאסט נ' טל מיס (30.3.2026)).
מן הכלל אל הפרט:
- לאחר שעיינתי בטענות המבקשים בבקשה ובהשלמת הטיעון, המגובות באסמכתאות, וכן בטענות המשיבים שהוגשו בכתב, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך בפניי, התרשמתי, כי יש ממש בטענות המבקשים כי התנהלותו של מר שריבמן - בעצמו ו/או באמצעות חברות מטעמו, לרבות המשיבות 4-2 - כלפיהם, משבשת את שגרת חייהם התקינה ופוגעת בשלוותם באופן העולה כדי "הטרדה מאיימת".
- כך, במסגרת עשרות כתבי טענות, ייחסו המשיבים למבקשים פרסומים פוגעניים וקשים ביותר, ובכללם שעו"ד בלוך זייף מסמכים, שעו"ד בלוך ועו"ד טרי נחקרו בקשר לבית בושת של קטינים והפצת חומרי תועבה, שהביעו שמחה על פגיעה מינית בתלמידי תיכון, שהיו בקשר עם סוכנים איראניים ונסחטו בהקשרים פדופיליים, וכי הם פועלים להשתלט על קניינו הרוחני בהיקף של מיליארדי דולרים.
- מעיון בתגובות המשיבים אשר הוגשו בכתב, לא מצאתי כי איזו מהטענות הקשות והפוגעניות שהעלו המשיבים כלפי המבקשים הוכחה, לא הוצגה בפניי כל אסמכתא המלמדת על כך שהתלונה שהוגשה ללשכת עורכי הדין נדונה והתקבלה, או כי איזו רשות מרשויות המדינה מצאה כי יש בהתנהלות המבקשים משום עבירות פליליות. התרשמתי, כי המדובר בגיבוב של טענות, שאלות ותהיות אשר "נזרקו" לחלל האוויר, פרשו כנפיים ומאז קיבלו חיות משל עצמן.
- יתר על כן, במסגרת הדיון שבפניי, מר שריבמן לא טען "אמת דיברתי" ביחס לפרסומים אלה, אלא לכל היותר העלה שאלות ותהיות לגבי נכונות הדברים והצורך לברר את חלקן (כך למשל, ציין בפניי במסגרת הדיון: "השאלה הבסיסית היא האם המבקש 1 פגש את הילדים המדוברים בתיכון בן צבי? השאלה השנייה היא האם הלקוח שלו איים עלי ועל הילדים שלי"; "לגבי המבקש 2, האם הוא צילם תמונות בהקשרים מיניים ופרסם אותם בפייסבוק פומבי, המבקש 2 טוען שהוא לא עשה את זה מעולם, וזו שאלה שצריכה להתברר בלשכת עורכי הדין").
- כאמור, חוק איסור לשון הרע מונה בסעיף 13 רשימה של "פרסומים מותרים", ובכלל זה נקבע בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, כי פרסום שנעשה במסגרת דיון משפטי, לרבות כתבי טענות, חוסה תחת הגנה ולא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי. התייחסותו האמורה של מר שריבמן לכך שישנן שאלות לגבי המבקשים, כשהוא בעצמו אינו טוען כי המדובר בדברי אמת, אלא לכל היותר בשאלות שאת חלקן יש לברר, בצירוף העובדה כי שאלות וטענות בעניינים אלו בנוגע למבקשים כבר מצאו ביטוי בעשרות כתבי טענות שהגיש לבתי המשפט השונים, מעלה את החשש שמא מר שריבמן והמשיבים הנוספים, מבקשים לעשות שימוש בהגנת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, תוך ניצול הגנה זו באמצעות שימוש בפלטפורמה של כתבי טענות ודיונים משפטיים, על-מנת להכפיש את המבקשים ולפגוע בשמם הטוב.
- זאת ועוד. העובדה כי לחובת המבקשים נפסקו הוצאות משפט בסכום מצטבר של למעלה מ- 100,000 ₪, במסגרת עשרות תביעות שהגיש מר שריבמן או מי מטעמו, מלמדת כי המדובר בדפוס פעולה של מי שבוחר שוב ושוב להגיש תביעות כנגד צדדים אחרים, ואינו נרתע מסכומי הוצאות שנפסקים לחובתו. בהקשר זה, אציין את האמור בפסק דינו של כבוד השופט שלומי שניידר בתיק אזרחי (שלום ראשל"צ) 35442-10-23 ברייט - מוסד שיקומי פילולוגי מיסודה של צדק מידות מוסר בערעור מיסים נ' עודד יחזקאלי (27.7.2025), אשר קבע "את התביעה בענייננו יש לסלק על הסף גם על רקע העובדה שהיא מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, ועל רקע היותה טורדנית וקנטרנית" (יצוין, כי בבקשת הפסלות שהגיש המשיב 4 כנגד כבוד השופט עדי אברונין, צוין כי המשיבים הגישו תביעה כנגד כבוד השופט שלומי שניידר). כן אציין את פסק הדין שניתן על-ידי בתיק אזרחי 39021-07-25 עדן אליעזר שריבמן בערעור מיסים נ' בקרמן ביום 29.1.2026, במסגרתו הוריתי על מחיקת התביעה על הסף, תוך שציינתי כי "התביעה הוגשה כנגד הנתבע בהיותו עורך הדין של שוכרת אותה ביקשו התובעים לפנות מדירה בה התגוררה... לא מצאתי כי הוצגה כל ראיה באשר לחובתו של הנתבע" וכן ציינתי כי עולות תהיות באשר לתכלית הגשת התביעה.
- ועוד. מצאתי כי יש ממש בטענותיהם של המבקשים, כי המשיבים הפיצו את הטענות הקשות והפוגעניות שהעלו כלפי המבקשים הן במסגרת כתבי הטענות והן במסגרת תלונה ללשכת עורכי הדין שהגישו כנגד עו"ד בלוך - לצדדים שלישיים. הכחשותיו של מר שריבמן בעניין זה וטענותיו כי לא הפיץ לצדדים שלישיים את הפרסומים הפוגעניים שפרסם כנגד המבקשים וכי משרד גולדפרב מייצגו ואינו בגדר צד שלישי, נטענו בעלמא ולא היה די בהן כדי להפריך את טענות המבקשים בעניין זה. המבקשים הציגו בפניי אסמכתאות המלמדות כי הפרסומים הפוגעניים כלפיהם הופצו על-ידי המשיבים לצדדים שלישיים במסגרת כתבי טענות בהליכים שבהם המבקשים אינם בעלי דין ישירים (ראו סעיף 7 להשלמת הטיעון מטעם המבקשים, וההפניות שם). מטענות המבקשים, שהיו מהימנות עליי, ונתמכו באסמכתאות, למדתי כי המשיבים גם הפיצו במסגרת הליכים משפטיים שונים גם את התלונה שהגישו כנגד עו"ד בלוך לוועדת האתיקה, וכן שלחו אותה לעורכי דין ממשרד גולדפרב, מקום עבודתו הקודם של עו"ד בלוך, במטרה להשפילו. כמו כן, המשיבים פנו למשרד וינרוט, אליו הצטרף עו"ד טרי, ושלחו מיילים משמיצים לשותפים וללקוחות המשרד, ואף ישירות ללקוחותיו של עו"ד טרי, מה שגרם להם לבהלה.
- עוד יודגש, כי בדיון הראשון שהתקיים בבקשה דנן (ביום 26.3.2026), כבוד השופט ניר גנצ'רסקי ציין כי האירועים האחרונים, למעט פרסום אחד, היו בחודש פברואר או קודם לכן. אולם, הוא כאמור אפשר למבקשים להגיש השלמת טיעון עם מידע עדכני יותר. וכך, במסגרת השלמת הטיעון שהגישו המבקשים בכתב, וכן במסגרת טיעוניהם בדיון שנערך בפניי, פירטו המבקשים אודות אירועים מאוחרים יותר, מסוף חודש מרץ 2026, ולפיהם ביום 23.3.2026 הגיש מר שריבמן "בקשה לעיון" בתיק בית דין גבוה לצדק 23456-03-26, שבו מייצגים עו"ד טרי ושותפיו ממשרד וינרוט את העותרים. בקשה זו, לטענת המבקשים, כללה טענות משמיצות וחמורות כלפי עו"ד טרי ושותפי משרד וינרוט, ובכללן האשמות בפגיעה בקטינים ואיומים על הוריהם, ולטענתם מטרתה לא הייתה עיון אמיתי, אלא ניסיון להשחיר את שמם ולהפעיל לחץ על שותפי המשרד להפסיק את העסקתו של עו"ד טרי. לטענתם, לאחר שעו"ד טרי הגיש בקשה למחיקת בקשת העיון, שלח מר שריבמן ביום 3.2026 (סמוך לחצות) את בקשת העיון ישירות לעותרים עצמם בתיק הבית דין גבוה לצדק, בניסיון לבזות ולהשפיל את משרד וינרוט ואת עו"ד טרי, ובעקבות זאת, ביום 26.3.2026 קיבל עו"ד טרי פניות בהולות משותפי המשרד, אשר לקוחותיהם (העותרים) פנו אליהם בבהלה בעקבות קבלת בקשת העיון וההשמצות החמורות הכלולות בה.
- אירועים אלה, לא עמדו בפני כבוד השופט גנצ'רסקי, ויש בהם כדי ללמד על כך שהמשיבים "העלו הילוך" בהתנהלותם כלפי המבקשים, ופרסמו את הפרסומים הפוגעניים, הפוגעים בשמו הטוב של עו"ד טרי, גם למעגלים נוספים - בקשה במסגרת הליך הבית דין גבוה לצדק שבו הוא ומשרד וינרוט מייצגים, ולאחר מכן אף פנייה ישירה לעותרים אותם עו"ד טרי ומשרד וינרוט מייצגים. טענות אלה לא נסתרו על-ידי המשיבים, ועל אף שמר שריבמן נשאל בדיון לגבי התנהלותו מול משרד וינרוט, לא מצא לנכון להתמודד עם טענות חמורות אלה שהופנו כנגדו, לא הכחישן ולא סיפק כל הסבר להתנהלות המשיבים בעניין, שיש בו כדי להניח את הדעת.
- הנה כי כן, התרשמתי כי המדובר בדפוס פעולה חוזר ונשנה ומתגבר, כאשר ההשמצות חוזרות על עצמן עשרות פעמים בכתבי הטענות, וההטרדות הסלימו מפניות כלליות לפגיעה ישירה וקרובה, תוך הרחבת מעגל הנחשפים לדברי הבלע. ניסיונותיו של מר שריבמן לייחס לעו"ד בלוך נסיבות שליליות לעזיבתו את משרד גולדפרב, וכן ניסיונותיו להפוך את העסקתו של עו"ד טרי במשרד וינרוט למטרד, מעידים על כוונה ברורה לפגוע בשלוות חייהם ובעיסוקם המקצועי של המבקשים.
- כך, התרשמתי כי מר שריבמן בעצמו ו/או באמצעות חברות מטעמו, ובכללן המשיבות 4-2, שם לעצמו כמטרה לשבש את שגרת חייהם התקינה של המבקשים. לא הוצגו בפניי סיבות להתנהלות זו, למעט בשל העובדה שהם מייצגים לקוחות שמולם המשיבים מנהלים הליכים משפטיים - ונראה כי הפרסומים המכפישים כנגד המבקשים, אינם אלא אמצעי בידי המשיבים במטרה זו.
- אזכיר, כי המבקשים הביעו את חששם הכבד מהישנותם של המקרים, ובעיקר הביעו את החשש שמא הטענות הפוגעניות שמעלים המשיבים כלפיהם יגיעו למשפחות המצומצמות שלהם, ולמעגלים נוספים כמו גני הילדים של ילדי המבקשים (ובכלל זה הגננות והורי הילדים האחרים בגנים). מצאתי כי המדובר בחששות כנים ומבוססים, שכן דפוס הפעולה החוזר ונשנה של הפצת דברי בלע והשמצות חמורות, תוך פגיעה בשמם הטוב, כאשר מפעם לפעם מתרחבת הפצת הפרסומים המכפישים למעגלי חיים נוספים של המבקשים - ובכלל זה פניות למקומות עבודתם בעבר ובהווה, וללקוחותיהם (כפי שנעשה בנוגע לעותרים בתיק בית דין גבוה לצדק 23456-03-26, המיוצגים על-ידי עו"ד טרי ושותפים נוספים ממשרד וינרוט) - מצביע על ניסיון שיטתי להטריד ולפגוע בהם, ומקים חשש שמא הפצת הפרסומים המכפישים תמשיך ואף תתרחב למעגלים נוספים וקרובים עוד יותר - למשפחותיהם של המבקשים, להורי ילדי הגנים ולגננות של ילדיהם, ועוד צדדים שלישיים שאין להם כל זיקה להליכים שבין המבקשים למשיבים. על כן מצאתי כי קיים בענייננו צורך במניעה עתידית, על-מנת שחששותיהם הכנים של המבקשים לא יתממשו וייגרם להם ולמשפחותיהם נזק בלתי-הפיך. בנסיבות אלה, המדובר במקרה חריג המצדיק מתן צו למניעת הטרדה מאיימת על-מנת להגן על שמם הטוב של המבקשים ועל שלוות חייהם.
- ויובהר. אין בכוונת בית המשפט למנוע מהמשיבים למצות את זכויותיהם המשפטיות ולהגיש תביעות או תלונות כנגד המבקשים, ובשלב זה פתוחה בפניהם הדרך לעשות כן - ככל שימצאו לנכון. ואולם, הפצת כתבי בי-דין או תלונות מכפישות לצדדים שלישיים שאינם צד ישיר להליכים, ובפרט פניות ללקוחות המבקשים ולמשרדיהם, חורגת מגבולות הדיון המשפטי הלגיטימי ופוגעת באופן ממשי בשלוות חייהם ובעיסוקם של המבקשים.
- בשולי הדברים אציין כי מצאתי ליתן צו גם כנגד משיבות מס' 4-2, אשר הינן תאגידים, וזאת לאחר שנטען כי המשיב 1, מר שריבמן, הוא בעל מניות יחיד, ואורגן יחיד בהן. בדיון שנערך בפניי טען מר שריבמן כי הוא מייצג גם את משיבות מס' 4-2. לפסיקה המכירה באפשרות ליתן צו למניעת הטרדה מאיימת גם כנגד חברות, ראו הטרדה מאיימת וצו הגנה (שלום קריות) 51801-08-20 פלוני נ' אלמוני , פסקאות 8-6 (1.9.2020) וההפניות שם.
- עוד בשולי הדברים אעיר דבר מה בנוגע לאופן שבו התנהלו המשיבים בהליך דנן. המשיבים ניסו שוב ושוב לדחות את הדיון בטענות שונות, ובכללן טענתם לשהייה בחו"ל, בקשות דחייה מפאת קדושת חג הפסח, וכן קבלת ייצוג משפטי מעורך דין הנמצא בשירות מילואים פעיל בצו חירום ללא צפי למועד חזרה. בנוסף, המשיבים הגישו בקשת פסלות כנגד כבוד השופט עדי אברונין, ובמסגרת הדיון שהתנהל בפניי הקשו על מהלך הדיון בטענה כי מר שריבמן אינו שולט בעברית ועל כן יש לנהל את הדיון באנגלית, על אף שהתרשמתי כי הוא דובר עברית ואף מבין את הנאמר בדיון ועונה באופן ענייני. מכלול פעולות אלו יצר רושם שמא מדובר היה בניסיון לסכל את קיום הדיון לגופו על-מנת לגרום להמשכיות ההליך ללא הכרעה.
- לפיכך, לאחר ששקלתי בכובד ראש את טענות הצדדים בכתב ובעל-פה, וכן את כלל החומר והמסכמים שהונחו בפניי, ובהתאם לסמכותי לפי סעיף 4 לחוק מניעת הטרדה מאיימת, אני מורה בזה על מתן צו מניעת הטרדה מאיימת כדלקמן:
- נאסר על המשיב 1, מר דרי בנימין שריבמן, ו/או מי מטעמו, לרבות באמצעות חברות שבבעלותו או בשליטתו, וכן על המשיבות 4-2, וכל מי מטעמן, להפיץ, לצרף או לשלוח כתבי בי-דין, תלונות, מסמכים או פרסומים הכוללים פרסומים שיש בהם פגיעה בשמם הטוב של המבקשים, לרבות דברי בלע, הכפשה או השמצה או טענות לעבירות פליליות או מוסריות כלפי המבקשים, וזאת לצדדים שלישיים, או במסגרת כתבי טענות בהליכים משפטיים שבהם המבקשים אינם בעלי דין ישירים.
- נאסר על המשיב 1, מר דרי בנימין שריבמן, ו/או מי מטעמו, לרבות באמצעות חברות שבבעלותו או בשליטתו, וכן על המשיבות 4-2, וכל מי מטעמן, לפנות בכל עניין הנוגע לשמם הטוב של המבקשים, ליושרתם, למוסריותם או לחשדות, תביעות ותלונות כנגדם, באופן ישיר או עקיף לגורמים הבאים: ללקוחות המבקשים; למשרדים בהם עבדו או עובדים המבקשים (משרד עו"ד גולדפרב; משרד עו"ד ציבין ומשרד עו"ד וינרוט), או לשותפים העובדים במשרדים אלה, או ללקוחות משרדים אלה; לבני משפחתם של המבקשים ולקרוביהם; להורי וגננות גני הילדים ומוסדות החינוך בהם לומדים ילדי המבקשים.
תוקף הצו הינו עד ליום 15.10.2026.