לאורך עדותו של שלמה, נטען על ידו, כי הצדדים התנהלו על פי ההסכמים הכתובים ואין ללמוד מהנהלת החשבונות של וילאר דבר, בכל הנוגע לתשלומים ששולמו ובכל הנוגע לריבית. עם זאת, משנשאל שלמה האם וילאר עצמה התנהלה על פי ההסכמים הכתובים, והאם, כקבוע בסעיף 5.3 בהסכם המניות, סך של 39,000 אירו, עבור מניות דני ב KPT, הוחזק על ידי וילאר כפיקדון נושא פירות, הוא השיב על כך בשלילה ועוד הוסיף:
"אנחנו לא נוהגים לתת לאנשים כסף על פיקדון, אה ריבית על פיקדון.
ש. רשום פה, תסכים איתי שבהסכם רשום שהפיקדון נושא פירות. נכון?
ת. נכון. לא סוכם רק מה הם.
ש. תגיד לי רגע, כשאתה, במירכאות, אני אהיה קצת בוטה, כשאתה משכיב כסף מול וילאר, אתה מעביר כסף ל- KPT, אתה ציינת שהייתה שמה איזשהי העברה של 700 ומשהו אלף יורו, אתה מצפה שהכסף שאתה שם יישא פרי?
ת. כן.
ש. אוקי. כשדני שם פיקדון של 39,000 יורו, למה שהוא לא יצפה שהוא יישא פירות.
ת. אין לי ויכוח. הוא היה צריך לקבל פירות".
ובהמשך:
"ש. תוכל להראות לי, בתחשיב הזה שלך, שהורדת את סכום הפיקדון?
ת. לא.
ש. לא תוכל להראות לי?
ת. לא.
ש. יכול להיות שלא הורדת את הסכום הזה מהחישוב?
ת. לא" (עמ' 190- 191 לפרוט' הדיון מיום 1.7.12).
עוד העיד שלמה, כי בדומה לעניין הפיקדון, גם ההוצאות שהוציא דני, הנוגעות לניהולה של KPT, לא הובאו בחשבון בחישוב יתרת החוב של דני לוילאר, וכי נושאים אלו היו אמורים "להיסגר" בינו לבין דני בעתיד, לאחר שהוא ייפרע את ההלוואה (עמ' 192 לפרוט' הדיון מיום 1.7.12).
שלמה אף נשאל כיצד המכתב מאת ב"כ וילאר, עו"ד ורד מניס- אבני, שנשלח לעו"ד שפינדל (המכתב מוזכר לעיל והוא סומן כת/12), בו צוין, בין היתר, כי "דני (או חברות בשליטתו) לא פרע הלוואה כלשהי משום שהלוואה כזו לא קיימת... דני וחברות בשליטתו לא פרעו שום הלוואה אלא שילמו דמי שכירות בלבד", עולה בקנה אחד עם מכתב אחר ששלח שלמה לדני, בו הוא ציין בפירוש כי: "כידוע לכם, למעשה, בין הצדדים נעשתה עסקה כלכלית, לפיה חברתנו העמידה הלוואה בכפוף לתשלומי ריבית עד מלוא הפירעון – תשלומים אלה תורגמו לדמי שכירות" (במכתב סומן כת/14). שלמה לא ידע לענות על השאלה, ומששאלתי אותו כיצד הוא מיישב את הסתירה שבין שתי המכתבים תשובתו הייתה ארוכה, מסורבלת ומתחמקת (ראה עמ' 209- 210 לפרוט' הדיון מיום 1.7.12).
בהמשך נשאל שוב שלמה בנוגע למכתבו, ותשובתו, שוב הייתה מתחמקת, וכך הוא העיד: