דברים אלו של שלמה לא מתיישבים עם העובדה, שאינה שנויה במחלוקת, שדני הוא זה ששילם את דמי השכירות ל KPT באמצעות חברה שבבעלותו, ובשלב מסוים שילם דני ישירות לוילאר את דמי השכירות, והם אינם מתיישבים עם העובדה שדני ערב להחזר ההלוואה וכי דני הפקיד פיקדון בידי וילאר בסך של 39,000 אירו לשם הבטחת החזר ההלוואה, והם אינם מתיישבים עם כך שדני שילם את הוצאותיה של KPT לאורך כל השנים, והם אף אינם מתיישבים עם מכתביו של שלמה בזמן אמת, לפיהם, תשלומי פירעון ההלוואה תורגמו לדמי שכירות.
סיכומו של דבר, על פי התשתית העובדתית שנפרשה בפניי, ועל פי העדויות שנשמעו, התמונה המצטיירת היא כזו: דני הקים את חברת KPT במטרה לרכוש את הנכס בגרמניה, כחלק מתנאי עסקה אותה כרת בגרמניה, עסקה אשר אינה רלוונטית לענייננו. בשלב מסוים, ולאחר שכבר השקיע בחברה סך של 250,000 אירו, לא עלה בידי דני להשלים את התשלום עבור הנכס, והוא פנה, בין היתר, לשלמה, על מנת שהלה יסייע לו להשיג את יתרת הסכום הנדרש לרכישת הנכס בגרמניה.
לאחר משא ומתן בין שלמה לדני הוסכם בין הצדדים על עסקת הלוואה, כאשר העסקה האמיתית הייתה עסקת הלוואה בין וילאר לדני, כאשר וילאר הלוותה לדני סך של 730,000 אירו לשם רכישת הנכס בגרמניה. השניים הסכימו כי ההלוואה תוחזר בתשלומים חודשיים על סך של כ- 8,000 אירו, למשך תקופה שלא תפחת מ- 51 חודשים. דמי השכירות הללו היו אמורים לבטא הן תשלומים עבור קרן ההלוואה והן עבור הריבית (באשר לשיעור הריבית – ראה להלן)
לצורך הבטחת החזר מלוא ההלוואה, הפקיד דני בידי וילאר הן את רוב מניותיו ב KPT והן את ה"פיקדון" עבור התמורה בגין מניותיו על סך של 39,000 אירו. כמו כן, שיעבד דני את מניותיו ב- KPT לוילאר.
בסופו של יום, דני לא עמד בכל תשלומי החזר ההלוואה, לעיתים הוא איחר בתשלום, לעיתים הועבר תשלום חלקי, ובשל התנהלות זו, מימשה וילאר את הבטוחה ומכרה את הנכס בסך של 265,000 אירו.
מבחינתה של וילאר, היא הלוותה, אם כן, לדני סך של 730,00 אירו ובגין הלוואה זו היא קיבלה לידיה, במהלך תקופה של כ- 9 שנים, סך של 957,337 אירו, לפי הפירוט הבא: סך של 692,337 אירו שולמו כדמי שכירות, וסך של 265,000 אירו בגין מכירת הנכס בגרמניה.
כעת, נותר להכריע בשאלה, האם ההלוואה נפרעה במלואה. על מנת להכריע בשאלה זו יש לקבוע מהי הריבית אשר על פיה יש לחשב את החזרי ההלוואה.
הריבית