מוסד ה 'בַּיְעָה' : מהות וגלגולה המודרני
- 45. מחוות הדעת (עמ' 10) נלמד שהמונח בַּיְעָה נגזר מהשורש הערבי ב.י.ע (המקושר למכירה וקנייה), ומסמל במהותו "עסקת חליפין" רוחנית ופוליטית. המונח נטוע עמוק במסורת האסלאמית מימי הנביא מוחמד, והוא נתפס כחוזה מחייב שבו המאמין "מוכר" את רצונו העצמי לאל ולשליחו עלי אדמות , קרי מתחייב לציית באופן מוחלט לשליט (הח'ליף), ובתמורה זוכה ל " גן העדן" להגנה ולמעמד בתוך הקהילה הדתית. הפרת השבועה נחשבת במסורת זו לחטא חמור מאין כמותו ("ג'אהליה"), הגובל בכפירה.
חוות הדעת מפנה למקורות האסלאמיים, בין היתר, לספרות הסנה שם מופיע נוסח של 'בַּיְעָה' שהעניקו תומכי הנביא למחמד: " התחייבנו לשליח אללה לשמוע ולציית בדבר קשה ובדבר קל, בין אם נרצה בדבר ובין אם לא נרצה אותו, אנו לא .... ולא נחשוש מתוכחת המוכיח כשאנו (פועלים) למען אללה".
בחוות הדעת צוין כי לאורך ההיסטוריה, הביעה בוצעה כאקט ציבורי ופיזי (לחיצת יד או טקס פומבי). עם זאת, המודרניזציה ותנאי המחתרת הולידו את הביעה הלא-פורמלית אשר עברה מהרחב הציבורי לזירה הדיגיטלית. חוות הדעת מציינת כי ארגוני הג'יהאד המודרניים, ובראשם דאע"ש, אימצו מודלים של שבועה שלא בדרכים ישירות אלא דרך רשתות התקשורת והאינטרנט, ללא צורך במגע פיזי עם השליט או נציג, זאת בשל הלחץ והסיכול המודיעיני (במיוחד בישראל).
- החידוש המרכזי של דאערעור שונה בעניין הביעה רלוונטי במיוחד לזירות ללא מיסוד רשמי (כמו ישראל), והוא המעבר לביעה עצמית.
עבור ארגון זה, הצהרת השבועה של הפרט "בינו לבין עצמו" נתפסת כהוכחה מספקת לשייכות ארגונית. היעדר התיעוד או נוכחות נציג אינו פוגם ב"לגיטימיות ההלכתית" של השבועה בעיני הארגון, שמבחינתו - האקט של אמירת נוסח השבועה, הכולל את שמו המפורש של הח'ליף המכהן, הוא הרגע שבו הופך ל"חבר קהילה" ועל פי חוות הדעת מ"אוהד" פסיבי ל"חבר" אקטיבי בקהילת המדינה האסלאמית -ומרגע זה הוא כפוף למערך הפקודות והשליטה האידיאולוגי שלו.
ה 'בַּיְעָה' שביצע הנאשם ומשמעותה
- חוות הדעת מבהירה כי לאור המבנה המבוזר של הארגון לצד סיכולי מודיעין והצורך בגיוס "הון אנושי" , הארגון עצמו ויתר על דרישת הנציג בנסיבות מסוימות (כמו בישראל) , והביעה למעשה הפכה ככלי גיוס מרכזי שכן זו בכל מקרה נתפסת כחוזה בין המאמין לאל/לח'ליף, והיא תקפה גם כשנעשית בחדרי חדרים: "הביעה במודל ההשראה היא אקט של הצטרפות עצמית, גמירות הדעת של המצהיר, הבאה לידי ביטוי בשבועה למנהיג הארגון, היא זו המשכללת את החברות בארגון, גם אם הדבר נעשה ללא נוכחותו של צד שני".
בחינה קונקרטית של ממצאי חקירת הנאשם בנוגע לשבועה 'בַּיְעָה' שביצע, מעלה כי זו בוצעה כהלכתה. כלומר, הנאשם ביצע את הביעה כשהוא מקפיד "להיצמד" באופן אדוק להנחיות המדא"ס בעניין זה וכדלקמן: