מושא השבועה: הנאשם אמר את נוסח הביעה לח'ליף החדש "אבו חפץ" ;
אופן מימוש השבועה: עצמאית, בינו לבין עצמו, הנאשם הקריא לעצמו את נוסח הביעה (זכ"ד "איה" והמכונה "הרוש") כשזו נעשתה בנוהג מוכר ולגיטמי מבחינת התפיסה האמונית המדא"סית (ובראי הנהגת המדא"ס וגורמים הלכתיים מטעמה) הנהוגה במיוחד בזירות לא ממוסדות כמו ישראל, בהן אין אפשרות לקיים מהלך שבועה "קבוצתי. מבחינה זו נמצא כי הנאשם מימש את תהליך השבועה באופן שתואם את מאפייני הזירה בה הוא שוהה, ובאופן שעולה בקנה אחד עם " כללי הטקס המדא'סים";
משמעות השבועה: הנאשם ציין בחקירתו כי לאחר שביצע את שבועת האמונים לח'ליף, ראה עצמו כשייך "למדינה האסלאמית". מומחה שב"כ מציין כי התנהלות הנאשם עולה בקנה אחד עם התפיסה המדא'סית האמונית המוכרת (פורטה בפרק חוות הדעת) לפיה אקט שבועת האמנים מהווה למעשה " מנגנון הצטרפות והשתייכות" לשורות המדא"ס. זאת בין אם אקט השבועה מבוצע במסגרת קבוצתית (במחוז רשמי) ובין אם נעשה במסגרת אישית-פרטנית כמו בעניינו של הנאשם.
הנאשם למעשה מודה כי היה מודע באופן מלא למשמעותו של אקט הביעה ככזה המהווה כרטיס כניסה לשורותיו של המדא"ס ולהפיכתו לחבר בארגון.
שיתוף השבועה: הנאשם שיתף בעובדה כי מימש שבועת אמנים לח'ליף אבו חפץ מול בן שיח מדאסי, חברו, תאמר אסמעיל. מומחה שב"כ מסביר כי אקט השיתוף בביצוע ביעה מחזק את החשיבות שמייחס הנאשם לאקט השבועה בהיותה תהליך משמעותי המסמל הצטרפות לארגון, ועל כן היה בו רצון "לנפנף" במימוש המהלך מול חברים נוספים בקהילת המדא'סית .
- ההגנה שלא הגישה חוות דעת מומחה מטעמה - טענה כי אין לסמוך על חוות דעתו של מומחה שב"כ, שכן זו מתבססת על ידיעה אישית בלבד ואין בה לתמוך ולבסס קביעה כי הנאשם חבר בארגון הטרור דעא"ש. לדידה, תפקידו של מומחה שב"כ מסתכם בזיהוי סיכונים ולא בפרשנות החוק .
תמוה כיצד הטענה הנ"ל אמורה להתיישב עם העובדה שההגנה טרחה והפנתה לעדות המומחה בבית המשפט על מנת לתמוך בטענתה לפיה, ביצוע ביעה עצמית לבדה אינה הופכת את הנאשם לחבר בארגון טרור.
כך או כך, יש לדחות מכל וכל טענה לפלישת חוות הדעת אל תחום הפרשנות המשפטית או כי תפקידה מתמצה בזיהוי סיכונים גרידא. טענה זו חוטאת למהותה של חוות דעת מומחה בתחום הטרור המודרני. בעוד שבית המשפט הוא האמון על פרשנות החוק ובמקרה זה להגדרת החוק "חבר בארגון טרור, הרי שחוות הדעת היא הכלי המקצועי המאפשר לצקת לתוכה תוכן עובדתי. כדי שבית המשפט יוכל לקבוע האם פעולה מסוימת מגבשת זיקה ארגונית, עליו להבין תחילה את 'כללי המשחק' של הארגון הרלוונטי. חוות הדעת אינה מפרשת את החוק, אלא חושפת את התשתית המבצעית והאסטרטגית של המדא"ס, ובכלל זה את הפיכת הביעה העצמית לאקט הצטרפות מחייב. זיהוי הסיכון בחוות הדעת אינו נעשה בחלל ריק, אלא הוא פועל יוצא של הבנת המבנה הארגוני. על כן, חוות הדעת אינה מתיימרת להחליף את שיקול דעתו של בית המשפט, אלא מעניקה לו את המסד המקצועי הנדרש כדי לבסס את המסקנה המשפטית בדבר חברותו של הנאשם בארגון.