| בית משפט השלום בירושלים | |
| תיק אזרחי 56708-12-22 ארז אומן נ' התמנון – מידע ציבורי לכל (ע"ר) ואח'
|
|
| לפני | כבוד השופטת מוריה צ'רקה
|
|
|
תובע |
ארז אומן ע"י ב"כ עוה"ד עדי בן חור |
|
|
נגד
|
||
| נתבעים | 1. התמנון – מידע ציבורי לכל (ע"ר)
2. גיא זומר ע"י ב"כ עוה"ד יהונתן קלינגר מהקליניקה למניעת תביעות השתקה 3. הנהלת בתי המשפט – המחלקה המשפטית ע"י ב"כ עוה"ד לירן בן עמי מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי) |
|
פסק-דין
האם מותר לפרסם פסקי דין ומסמכים מתוך תיקים המתנהלים בבתי המשפט, למרות שהפרסום פוגע בפרטיות? בשאלה זו יעסוק פסק הדין שלהלן.
רקע עובדתי
- בשנים 2009 - 2022 ניהל התובע בבתי הדין לעבודה מספר תביעות כספיות נגד מעבידים שונים ומספר ערעורים על החלטות וועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי.
- הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), שהיא עמותה, ניהלה בכל השנים הרלוונטיות אתר אינטרנט המכונה "תולעת המשפט", שאפשר (בין היתר) קבלת מידע אודות אנשים שניהלו תיקים בבתי המשפט, בין כתובעים, בין כנתבעים ובין כעורכי דינם. הנתבע 2 הוא חבר וועד בעמותה וממייסדיה (להלן: "הנתבע").
- הפרסום באתר "תולעת המשפט" היה מאורגן כך ששמו של אדם התפרסם בראש העמוד, ותחתיו רשימת מספרי ההליכים בהם הוא מעורב, ושמות הצדדים (או חלק מהם). בחלק מהמקרים, הפרסום כלל קישורית, אשר לחיצה עליה הובילה את הגולש לפסק דין או החלטה שניתנה בהליך.
- את המידע שפרסמה הנתבעת היא כרתה באמצעות תוכנה ייעודית מתוך הנתונים באתר האינטרנט "נט המשפט", אותו מנהלת הנתבעת 3 (להלן: "הנהלת בתי המשפט"). בנוסף, פרסמה הנתבעת באתר "תולעת המשפט" גם פסקי דין ומסמכים ששלחו אליה אנשים פרטיים.
- אין חולק על כך, שבאתר שניהלה הנתבעת פורסם גם מידע אודות ההליכים שניהל התובע. לטענת התובע, פרסום זה פגע בפרטיותו, משום שהוא כלל מידע רפואי אודותיו, כמו גם את מספר תעודת הזהות שלו ואת דוגמת חתימתו. בגין כך הוגשה התביעה שבפניי.
עיקרי טענות הצדדים
- התובע טוען שפרסומי הנתבעות אודותיו, ובפרט פרסום שמו, בצירוף עם מספר תעודת הזהות שלו, דוגמת חתימתו ופרטים אודות מצבו הבריאותי, פגעו בפרטיותו, ועל כך תובע התובע פיצוי כספי.
- תביעת התובע מבוססת על הזכות לפרטיות המעוגנת בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן ולשם קיצור: "חוק הגנת הפרטיות"). בחוק זה הוגדרה הפגיעה בפרטיות, בין היתר, כפרסום מידע אודות אדם:
ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916"פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד." (ס' 2(11) לחוק)
12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)ס' 4 בחוק קובע שבפגיעה בפרטיות עולה כדי עוולה אזרחית.
- לטענת התובע, התנהלות הנתבעת, ובפרט סירובה השיטתי להסיר את הפרסומים הפוגעים אלא אם יומצא לה צו איסור פרסום, מצביעה על חוסר תום לב וכוונה לפגוע בפרטיותו.
- התובע מוסיף וטוען שאופן ניהול אתר נט-המשפט על ידי הנהלת בתי המשפט אפשר גם לנתבעת לפגוע בפרטיותו.
- בנוסף, טוען תובע שהנתבעים התרשלו בניהול אתר "נט-המשפט" ואתר "תולעת המשפט", משום שהם צפו ו/או יכולים היו לצפות את הפגיעה בפרטיותו.
- הנתבעים כולם טוענים בראש ובראשונה בשמו של עקרון פומביות הדיון שנקבע בסימן ו' לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 (להלן ולשם קיצור: "חוק בתי המשפט"). עקרון זה נקבע בכלל הקבוע בס' 68(א) לחוק בתי המשפט לפיו "בית משפט ידון בפומבי".
- לטענת הנתבעים, נוכח חשיבות פומביות הדיון, רק בית המשפט מוסמך לאסור פרסום הליכים משפטיים, ועל כן, בלא צו איסור פרסום שניתן על ידי בית המשפט, ממילא גובר עקרון פומביות הדיון על הזכות לפרטיות.
- הנתבעים מבססים טענותיהם על ההגנות הקבועות בס' 18 לחוק הגנת הפרטיות, המחיל על הפגיעה הפרטיות את ההגנות הקבועות בס' 13(5) ו- 13(7) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן ולשם קיצור: "חוק איסור לשון הרע").
- הנה כי כן, כל אחד מהצדדים בא בשם עקרון רם מעלה וזכות שחשיבותה אינה מוטלת בספק, הזכות לפרטיות מחד, ופומביות הדיון (או הזכות לחופש הביטוי וחופש המידע) מאידך. המלאכה שבפניי היא מלאכת האיזון בין שני עקרונות יסוד אלה, כפי שיפורט להלן.
דיון והכרעה
- כיוון שהמחלוקת היא משפטית בעיקרה, נפתח בדיון במסגרת המשפטית. לאחר מכן יובא תיאור אתרי האינטרנט שהפעילו הנתבעות ויחסי הגומלין ביניהם, נמשיך בתיאור מדוקדק של הפרסומים בגינם הוגשה התביעה, ונסיים ביישום ההלכה על המקרה שבפניי.
פומביות הדיון, הזכות לפרטיות והאיזון ביניהם - סקירה כללית
- הועתק מנבוחשיבותה של הזכות לפרטיות נעלה מכל ספק. זכות זו מעוגנת בס' 7(א) לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו:
"כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו."