זכות זו מצויה בליבת אופיה הדמוקרטי של מדינת ישראל:
"בית משפט זה עמד בפסיקתו על כך שהזכות לפרטיות היא "מהחשובה שבזכויות האדם"...וכי היא "אחת מהחירויות המעצבות את אופיו של המשטר בישראל כמשטר דמוקרטי"... .")דיון נוסף פלילי 1062/21 יונתן אוריך נ' מדינת ישראל (11.1.22))
וכן ר' ב בית דין גבוה לצדק 6732/20 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' הכנסת (1.3.21):
"הזכות לפרטיות היא זכות יסוד המהווה ביטוי לכבוד האדם; והיא נגזרת מהאוטונומיה של אדם על חייו ומיכולת המימוש עצמי שלו... כשם שאדם זכאי לכתוב את סיפור חייו, כך זכותו להכתיב אלו היבטים בחייו יהיו חשופים ואלו יהיו שמורים עימו. במובן זה, הזכות לפרטיות "מותחת את הקו בין הפרט לבין הכלל, בין 'האני' לבין החברה. היא משרטטת מתחם אשר בו מניחים את הפרט לנפשו, לפיתוח 'האני' שלו, בלא מעורבות של הזולת"... הזכות לפרטיות ולצנעת הפרט זכתה למעמד חוקתי בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (סעיף 7 לחוק היסוד); ועוד קודם לכן עוגנה במפורש בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. ויודגש כי הזכות לפרטיות איננה אך ביטוי לכבוד האדם, ומקובל לראותה גם כאחת מן הזכויות המעצבות את אופיו של המשטר בישראל...; קיומה הכרחי לקיומו של משטר דמוקרטי תקין, להבטחת יחסי אמון בין אנשים ולשם חיי קהילה נאותים...."
- גם עקרון פומביות הדיון נקבע בחוק יסוד. כך, בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה:
"בית משפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק."
- בנוסף, וכאמור לעיל, עקרון זה מעוגן בס' 68 לחוק בתי המשפט. אלא שבד בבד עם קביעת העקרון, חוק בתי המשפט קובע רשימה של חריגים לכלל האמור. כך נקבעה בס' 68(ב) לחוק רשימה של מקרים בהם רשאי בית המשפט לדון בעניין מסוים בדלתיים סגורות, "אם ראה צורך בכך". יודגש, כי פגיעה בפרטיות לכשעצמה אינה מופיעה ברשימה כעילה לקיום דיון בדלתיים סגורות, שכן אם תאמר כן, לעולם כל דיון (כמעט) יצדיק איסור פרסום, ובכך ירוקן מתוכן הכלל הקובע פומביות הדיון. שהרי במסגרת הדיונים בבית המשפט נחשפים פרטים רבים אודות הצדדים להליך והתנהגותם ברשות היחיד, במערכות היחסים ביניהם.
- לפיכך, פגיעה בפרטיות תצדיק קביעה של דיון בדלתיים סגורות רק במקרים מיוחדים, למשל אם מדובר ב"הגנה על עניינו של קטין או חסר ישע כהגדרתו בסעיף 368א לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וכן אדם עם מוגבלות שכלית או אדם עם מוגבלות נפשית, כהגדרתם בחוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית), התשס"ו-2005" (סכסוך קיבוצי ב(4)), הגנה על ענינו של מתלונן או נאשם בעבירות שונות (סכסוך קיבוצי ב(5), (9) ו- (11) - (13)), הגנה על עדים (סכסוך קיבוצי ב(7) ו- (10) והגנה על סוד מסחרי (סכסוך קיבוצי ב(8)). חריגים נוספים נקבע בסכסוך קיבוצי (ה) לעניין הדיונים בבית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט לנוער. למרות אורכה של רשימת החריגים לכלל, כאמור, הכלל הוא של פומביות הדיון.
- על חשיבותו ותכליותיו של עקרון פומביות הדיון עמד בית המשפט העליון בקשות עירייה אחרות 4244/12 הוצאת עיתון הארץ בערעור מיסים נ' תת-ניצב אפרים ברכה (31.12.12):
"עיקרון פומביות הדיון זכה בשיטתנו המשפטית למעמד חוקתי-על-חוקי ונקבע כי הוא מהווה מרכיב-יסוד במשטר הדמוקרטי שלנו, התורם לתקינותו של ההליך המשפטי, לביצור אמון הציבור בבתי המשפט ולמימוש חופש הביטוי..."
- בית המשפט העליון הצביע על מספר טעמים בגינם הוענק לפומביות הדיון מעמד חוקתי:
"עקרון פומביות הדיון -המעוגן בסעיף 3 לחוק-יסוד: השפיטה ובסעיף 68 לחוק בתי המשפט - הוא "אחד העקרונות החוקתיים המרכזיים שביסוד שיטת המשפט שלנו"... ביסודו, מבוסס העיקרון על שלושה רציונאלים הקשורים זה בזה. האחד, ההכרה בחשיבותה של זכות הציבור לדעת, זכות אשר תורמת לעיצוב דעותיו והשקפותיו של הפרט בחברה דמוקרטית; השני, הערובה לאיכות ההחלטה הניתנת בסיום ההליך, בעיקר בשל היותו של ההליך חשוף לעיני הציבור; השלישי, הידוק אמון הציבור במערכת המשפט על-ידי שקיפותו של הליך עשיית הצדק." (רשות ערעור אזרחי 482/13 אליהו חברה לביטוח בערעור מיסים נ' פלונית (23.4.13), להלן: "עניין פלונית")
- בית המשפט התייחס מפורשות לחשיבות פרסום זהות הצדדים להליך כחלק מפומביות הדיון:
"ראוי להזכיר כי עקרון פומביות הדיון משמעו גם חשיפה וגילוי של שמות הצדדים המתדיינים. גילוי השמות מוסיף כלי משמעותי לארגז הכלים העומד לרשות הציבור לצורך פיקוח ובקרה על ההליכים השיפוטיים. כך יכול הציבור לעמוד על הקשרים שבין בעלי הדין לבין השופט היושב בהליך או עורכי הדין המייצגים, ואף להעלות - בהתאם לצורך - טענות בדבר ניגודי עניינים ביניהם...