זאת ועוד, לחשיפת שמות הצדדים ערכים נוספים. כך, הגילוי עשוי להזהיר את הציבור מלהתקשר עם אדם מסוים, כיוון שנמצא כי פשע או עוול, או שהפר חוזה; כך מזווית אחרת, גילוי השמות מאפשר התחקות "רחבה יותר" - למשל אקדמית - אחר התנהגות בית המשפט כלפי בעלי הדין השונים לאורך הזמן. לחשיפת השמות עשויה להיות חשיבות גם במובן המשפטי ה"צר", כמו לעניין האפשרות להעלות טענות השתק למיניהן, שכן היא מאפשרת להתחקות אחר טענות עבר שהעלו בעלי-הדין. לבסוף, יש בגילוי השמות גם כדי להכווין את התנהגות המתדיינים בהליך, שהרי הגילוי מתמרץ את בעלי הדין להתנהג באופן הולם מתוך ידיעתם כי זהותם תפורסם [לפסיקה העוסקת בפרסום שמות בעלי-הדין כחלק מעקרון פומביות הדיון, ראו: רשות ערעור אזרחי 482/13 אליהו חברה לביטוח בערעור מיסים נ' רפאל, פסקה 11 (23.4.13); בית דין גבוה לצדק 7326/09 הלפרסון נ' שר הדתות, פסקה 2 (1.12.09); בית דין גבוה לצדק 5770/05 ויזל נ' מפכ"ל המשטרה (9.8.05); בקשות שונות פלילי 2484/05 פרי נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (18.7.05); בית דין גבוה לצדק 6005/93 עליאש נ' השופט שמואל צור, פ"ד מט(1) 159, 170 (1995); ערעור פלילי 334/81 הגינזר נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(1) 827, 832 (1982); וראו גם בהחלטת הרשמת ל' בנמלך בהליך מס מהעת האחרונה: ערעור אזרחי 8616/15 רביבי נ' פקיד שומה כפר סבא, פסקה 1 (3.5.16)...
ובכן, הכלל הוא שיש לפרסם את פסקי הדין לרבות שמותיהם של בעלי הדין, גם כאשר ההליך בערכאה הדיונית התנהל בדלתיים סגורות. סטייה מן הכלל - אף אם מדובר בסטייה חלקית בלבד - תתאפשר רק בשעה ש"התכלית שלשמה נסגרו הדלתיים עומדת בעינה"..., וכאשר הפרטים שנחשפו בהליך אכן מתבררים בדיעבד כפרטים שפרסומם יחטא למטרת סגירת הדלתיים." (רשות ערעור אזרחי 382/16 ורדה רות יהל נ' פקיד שומה תל אביב 4 (13.7.16))
האיזון בין הזכות לפרטיות לבין פומביות הדיון בבקשות לצווי איסור פרסום
- הנה כי כן, שני עקרונות יסוד של המשטר הדמוקרטי עומדים על כפות המאזנים ומתחרים זה בזה, וקווים מנחים לאיזון בין עקרונות יסוד אלו נקבעו זה מכבר בפסיקת בית המשפט העליון. כך בעניין פלונית שנזכר לעיל, נדרש בית המשפט העליון לשאלת פרסום שמו ופרטיו של התובע, עורך-דין במקצועו, במסגרת תביעת פיצויים שהגיש בשל תאונת דרכים בה נגרם לו נזקי גוף. בפסק הדין נקבעו הכללים לפיהם ידון בית המשפט בבקשת איסור פרסום:
"הסוגיה שמעוררת בקשת רשות הערעור דנא היא שאלת האיזון הראוי, במקרה הקונקרטי, בין עקרון פומביות הדיון לבין הזכות לפרטיות... במתח שבין שני אינטרסים אלה - עקרון פומביות הדיון מזה והזכות לפרטיות מזה - נקבעה נקודת האיזון העקרונית על-ידי המחוקק בסעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט... וכך קובע הסעיף: