תיק עזבונות (חיפה) 20265-05-23 עזבון המנוח פלוני נ' ש' - חלק 3

ת:                  לא, אני כמובן שוחחתי איתו קודם לעריכת הצוואה, לא היה לי שום בסיס לחשוד בחוסר כשירות כהוא זה, אחרת, אני מניחה שכן הייתי מבקשת, אבל אני בטח לא נוהגת לבקש מכל אדם שבא לערוך אצלי צוואה, אם אין איזשהו בסיס, אם זה לא גיל שהוא מאוד מבוגר, או איזושהי אינדיקציה לחוסר כשירות כלשהי,

ש:                 תגידי, ו,

ת:                    לא זוכרת,"

70. שאלת מצבו הקוגניטיבי של המנוח עובר לחתימתו על הצוואה הינה שאלה שבמומחיות רפואית, ולכן, לצורך הוכחת הטענה בעניין אי כשרותו של המנוח או היעדר יכולתו להבין את טיבה של צוואה, ניתן להסתייע בעדות רפואית בדבר מצבו הקוגניטיבי, או לחילופין להסתייע בחומר ראיות אחר אשר מתייחס למועד הרלבנטי ולהעדיפו על פני חוות דעת רפואית הנטל, כאשר הנטל להוכחת מגבלה על כושרו של המצווה לצוות במועד עריכת הצוואה מוטל על הטוען למגבלה זו ולאי כשירותו של המצווה, כאשר כמות ההוכחה הנדרשת לכך הינה משמעותית ואין די בהעלאת ספקות גרידא (ראה : ערעור אזרחי 279/87 רבינוביץ נ' קריזזל, פ"ד מג(4), עמ' 760).
71. למרות שאין חובה בדין לדרוש תעודה רפואית טרם הכנת הצוואה (למעט בצוואה נוטריונית), מצופה מעורך הצוואה לקבל תעודה רפואית מטעם מומחה רפואי בתחום הנפשי (פסיכולוג /פסיכיאטר/פסיכוגריאטר) בעניין כשירותו של המצווה/מוריש לכתוב צוואה ובעיקר במקרים שבהם המצווה הינו אדם קשיש אשר סובל מבעיות קוגניטיביות ו/או מבעיות רפואיות שונות (ראה : בערעור מיסים 3777/12 פלוני נ' פלונית מיום 8.7.2012 ; ערעור משפחה (מחוזי ירושלים) 13612-12-12 דרוויש נ' דרוויש מיום 15.7.2013 ; תיק עזבונות (משפחה נצרת) ע.מ. נ' ג.א.  מיום 31.8.2016; עו"ד בני דון-יחייא, תורת דיני הירושה, הוצאת "נבו", 2024, עמ' 465-467 והאסמכאות דשם).
72. ידיעתו של מצווה להבחין בטיבה של צוואה' אינה מצריכה לבחון רק את מודעות המצווה, אלא גם את הבנתו מה ייעשה ברכושו לאחר מותו, האם פירש בדעה צלולה את המציאות הסובבת אותו, האם בעת עריכתה הבין שהוא חותם על צוואה, האם הבין כי הוא נותן רכושו ולמי שהוא נותן, האם ידע את היקף רכושו והאם היה מודע לציפיות של אלה שהוא מטיב עימם וכן גם עם אלה שהוא מדיר אותם מצוואתו.
73. המועד הקובע לבחינת כושרו של אדם לצוות הינו במועד חתימת הצוואה, ולכן תוקפה של הצוואה רלוונטי אך ורק לתקופה שבה ידע המנוח להבחין בטיבה, כך שככל ובית המשפט מצא כי בית המשפט היה צלול ביום עשיית הצוואה, הרי שעליו לקבוע כי המצווה הבין את טיבה של הצוואה שעה שעשה אותה (ראה : תיק עזבונות (משפחה תל-אביב) 21839-11-22 אלמונית נ' פלוני ואח' מיום 25.11.25 והאסמכתאות דשם).
74. לפיכך, למרות שמן הראוי היה כי עו"ד אוחנה הייתה דורשת מהאב המנוח להעביר לידיה טרם עריכת הצוואה חוות דעת רפואית לפיה היה כשיר מבחינה רפואית וקוגניטיבית לערוך צוואה, הרי שמהתיעוד הרפואי אשר הוצג בפני בית המשפט עולה עד לשנת 2018 כי מצבו הקוגניטיבי של המנוח היה מעולה (ציון 29/30 במבדק MMSE בשנת 2018), וכי ליקוי הראייה שממנו סבל בעין שמאל לא מנע ממנו לקרוא את תוכן הצוואה שעליה חתם (ראה : תיעוד רפואי מהתאריכים 14.3.2013, 2.11.2014, 19.10.20 ו - 29.3.2018 בעמודים 12-14, 39-44 ו - 51-52 לנספחי תצהיר התובעים ; עדות התובע 1 בעמוד 23 שורות 22-24 לפרוטוקול מיום 17.11.2025 ; עדות התובע 2 בעמוד 109 שורה 38 - עמוד 11 שורה 37 לפרוטוקול מיום 17.11.2025).
75. לאור מצבו הבריאותי והקוגניטיבי של המנוח במועד עריכת הצוואה בשילוב ההסברים שאותם קיבל מעורכת הצוואה, עו"ד אוחנה, מצביעים על כך שהמנוח הבין היטב את טיבה של הצוואה שעליה חתם וכי לא הייתה כל מניעה בריאותית לעריכת חווה"ד.

משמעות היעדר חתימת ידה של עו"ד אוחנה על גבי הצוואה :

76. עו"ד אוחנה ציינה בעדותה בבית המשפט כי העובדה שלא חתמה על גבי הצוואה בחתימת ידה אלא באמצעות חותמת בלבד מהווה כשל טכני בלבד, וכי אין מחלוקת על כך שערכה את הצוואה (ראה : עמוד 8 שורה 22 - עמוד 9 שורה 9 לפרוטוקול), בעוד שהתובעים טוענים בסיכומיהם כי מדובר בפגם מהותי אשר יורד לשורשו של ההליך, משום שלפי הוראת סעיף 25(ב)(2) לחוק הירושה, לא ניתן לקיים צוואה ללא חתימתם של שני עדי הקיום לה (סעיפים 69-71 לסיכומים).
77. בהתאם להוראת סעיף 25 לחוק הירושה, היעדר חתימת המנוחה מהווה לכל היותר פגם בהליך אשר ניתן לתיקון בהתאם לשיקול דעת בית המשפט, ובאשר לחתימת שני עדי הצוואה, מה גם שעל פי הוראת סעיף 25(ב)(2) לחוק הירושה נדרשת רק עריכת הצוואה בפני שני עדים כאשר חתימתם אינה מהווים מרכיב יסוד בצוואה כאמור בהוראת סעיף 20 לחוק הירושה (ראה : תיק עזבונות (משפחה תל אביב-יפו) 5643-04-22 א. א נ' א.  ש מיום 19.10.2023).
78. עדי אימות אינם נדרשים להקריא למצווים את תוכן הצוואה אלא לצפות במעשה החתימה ולאשר בכתב על פני הצוואה כי המצווה אכן הצהיר וחתם עליה (ראה : ערעור אזרחי 142/80 לאה מירסקי נ' מנחם מירסקי ולילי הררי, פד"י ל"ה(2), 155; תיק עזבונות (משפחה תל-אביב) 6310-09-20 א.ל נ' א.ס.ל מיום 18.11.2024)‏‏.
79. בענייננו, אין מחלוקת על כך שעו"ד אוחנה ערכה את הצוואה (ראה : עמוד 1 סעיף 2 ובעמוד 4 סעיף 42 לבקשת ההתנגדות), וכי עדת קיום נוספת (עו"ד דורין סולימן) חתמה על הצוואה באמצעות חותמת והן בכתב ידה.
80. לפיכך, כל עוד שהתקיימו מרכיבי יסוד בצוואה, וכל עוד שלא היה לבית המשפט ספק כי הינה משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, וכי המצווה חתם על גבי הצוואה בפניהן והבינה הרי שבהתאם להוראת סעיף 25 לחוק הירושה אין כל מניעה בענייננו להורות על תיקון פגם אי חתימת היד על גבי החותמת של עו"ד אוחנה (ראה : תיק עזבונות (משפחה נצרת) 5881-12-18 ת. ש נ' א.  ש מיום 3.4.2024)‏‏, ואין מקום לקבוע כי הצוואה פגומה מבחינה צורנית.

האם היה על עו"ד אוחנה לבחון עם האב המנוח את סבירות ההוראה בעניין ניהול המוסכים ?

81. התובעים מציינים בסיכומיהם כי עו"ד אוחנה לא פעלה כעו"ד סבירה בכך שלא בחנה עם המנוח את הסיבה לכך שהורה במסגרת הצוואה להעביר את ניהול המוסכים לידי הנתבעת, למרות שהתובע 1 ניהל את מתחם המוסכים החל משנת 1992 ובהמשך טיפל בהשכרת המבנים לצדדים שלישיים (ראה : סעיפים 76-77 לסיכומים), בעוד שעורכת הצוואה ציינה בעדותה כי אין זה מתפקידה לעשות כן, וכי על עורך הצוואה לקבל את רצון המצווה כפי שהוא (ראה: עדות עו"ד אוחנה בעמוד 5 שורה 14 - עמוד 6 שורה 5 לפרוטוקול) .
82. ככלל , טיעונים בעניין אי סבירות צוואה חותרים תחת עקרון "כיבוד רצון המצווה" ועקרון "החופש לצוות", ואין זה מתפקידו של בית-המשפט לבחון תוקפה של צוואה או לשפוט מוסרית את המצווה ולהעמיד תחת ביקורתו את שיקול דעתו ככל שהמצווה בחר להנחיל את רכושו באופן כזה או אחר, אלא לבחון האם הצוואה משקפת ומבטאת את רצונו האמיתי של המצווה, והאם רצונו היה חופשי ומלא כשהוא נקי מלחצים ומהשפעות של זה או אחר, למעט במקרים שבהם המצווה הוכרז כפסול דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה בהתאם להוראת סעיף 26 לחוק הירושה (ראה : תיק עזבונות (משפחה תל אביב-יפו) 29215-02-18 ש. מ נ' נ' ק.  ט מיום 18.8.2019 ; אהרון ברק, הצוואה (2001), הוצאת "נבו", עמ' 58-62).
83. עו"ד אשר עורך צוואה הינו אמנם OFFICER OF COURT, אולם אין זה מתפקידו לשמש כ"ידו הארוכה" של בית המשפט או של הרשם לענייני ירושה לצורך בדיקת מניעי המצווה, וזאת בין אם הינו מטיב עם נהנה כזה או אחר, או לחילופין ככל שהינו מוצא לנכון להדיר נהנה פוטנציאלי כזה או אחר.
84. אציין, כי למרות שמן הראוי לפרט במסגרת צוואה את סיבת ההטבה הניתנת לנהנה ספציפי, כפי שנעשה במקרה זה, או לחילופין את סיבת ההדרה של נהנה פוטנציאלי מהצוואה, הרי שעורך הצוואה נדרש לברר טרם עריכת הצוואה האם המצווה הוכרז כפסול דין, או שלא ידע להבחין בטיבה של צוואה, וליישם את רצון המצווה באמצעות ניסוח הוראות מתאימות אשר משקפות את רצונו וזאת אחר שביצע את הבדיקות המקדמיות המתחייבות בנסיבותיה של הייחודיות של הצוואה (סטטוס חברה, סטטוס משפטי של נכסי המקרקעין, סטטוס משפחתי של המצווה, שיקולי מס וכו').
85. בענייננו, למרות שהיה על עורכת הצוואה להידרש לסטטוס המשפטי של נכסי המנוח באופן מדויק בהרבה הרי שעדיין לא היה מתפקידה של עו"ד אוחנה לחקור את שיקולי המנוח בעניין דרישתו להוריש את ניהול המוסכים לנתבעת, ולכן אין לקבל את טענות התובעים בעניין זה.

האם הנתבעת הפעילה על האב המנוח השפעה בלתי הוגנת ?

86. התובעים טוענים בסיכומיהם כי מכלול פעולותיה של הנתבעת מצביעות כך שהאחרונה השפיעה באופן בלתי הוגנת על הוריה המנוחים לערוך צוואה אשר הוראותיה מטיבה עימה, בין היתר, באמצעות עריכת שני ייפויי הכח בעניין האם המנוחה שאותם ערכה עו"ד אוחנה בסמוך למועד עריכת הצוואה, וכל זאת מבלי שהוצג לעו"ד אוחנה תיעוד רפואי אשר מצביע על כך שהאם הייתה כשירה לחתום על גבי ייפוי הכח.
87. התובעים מדגישים בסיכומיהם כי מהעדויות והראיות אשר הוצגו בפני בית המשפט עולה בבירור שהנתבעת ניצלה לרעה את מצבה הקוגניטיבי החמור של האם, וכן גם את גילו המבוגר ומצבו הבריאותי הבעייתי של האב המנוח בשנת 2014, בכך שעבדה עימם ועבורם בשכר, ובכך שלא עבדה לפרנסתה במשך שנים רבות.
88. לטענתם, נוסח הצוואה וכן הנסיבות החיצוניות לה מצביעות על כך שהנתבעת כפתה על ההורים המנוחים באופן מתוחכם ושיטתי לשמש כמטפלת בתשלום של האם המנוחה, וכי היא עשתה שימוש בכספי ההורים המנוחים ללא ידיעתם, ובנוסף לכך גם כפתה על האב המנוח לערוך לטובתה צוואה אשר מקנה לה חלק גדול בהרבה בעיזבון מולם, וכל זאת תוך הסתרת עובדות אלה מידיעתם במשך שנים רבות.
89. מנגד, הנתבעת טוענת בתצהירה ובסיכומיה כי הצוואה נערכה ביוזמת האב המנוח וללא כל השפעה מצידה, בשל מצבה המשפחתי והכלכלי הבעייתי, וכהוקרה על הטיפול המסור באם המנוחה ואף בו (סעיפים 3-9, 35-41 לתצהיר ; עמוד 4 סעיף 5 לסיכומי הנתבעת).
90. ההכרעה בשאלת קיומה של השפעה בלתי הוגנת, בין אם הנטל להוכחתה הוא על המתנגד לקיום הצוואה ובין אם הנטל עבר אל כתפי המבקש את קיום הצוואה, נבחנת בהתאם לפי מכלול הנסיבות ובעיקר קיומה של תלות מקיפה ויסודית של המצווה בנהנה, בהיקף התלות של המצווה בנהנה, בגילו ומצב בריאותו הפיסי והנפשי של המצווה וכן גם שאר הנסיבות אשר אופפות את עריכת הצוואה (ראה : ערעור אזרחי 4902/91 גודמן נ' ישיבת שם בית מדרש גבוה להוראה ודיינות על שם הרב שלמה מוסאיוף זצ"ל בירושלים, פ"ד מט (2) 441, 450 ; בערעור מיסים 4459/14 פלונית נ' פלוני מיום 6.5.2015).
91. למרות שאין מחלוקת על כך שבמועד עריכת הצוואה האב היה עצמאי מבחינה בריאותית וקוגניטיבית (ראה : עדות התובע 1 בעמוד 24 שורות 22-25 לפרוטוקול מיום 28.4.2025) הרי שמהתיעוד הרפואי אשר מצוי בתיק האפוטרופסות וכן גם מעדויות הצדדים עולה כי במהלך שנת 2013 האם המנוחה החלה לסבול מבעיות בריאות שונות ובעיקר מהפרעת חרדה ודיכאון אשר אובחנה בתאריך 1.1.2013 (ANXIETY AND DEPRESSION) בעוד שבמהלך שנת 2014 נמצא חשד לדמנציה מעורבת עם אלצהיימר אשר אובחן בתאריך 1.5.2014 (DEMENTIA IN ALZHEIMERS DSEASE ATYPICAL OR MIXED TYPE) וכי בתוצאת מבדק MMSE אשר בוצע לה בשנת 2014 נקבע ציון 15/30.
92. בנוסף לכך, עולה מהתיעוד הרפואי כי בתחילת שנת 2023, זמן קצר לאחר פטירת האב, חלה התדרדרות משמעותית במצבה הבריאותי של האם, כאשר בבדיקת מומחית בתחום הגריאטריה משנת 2023 עלה שבמועד זה האם המנוחה לא הייתה מודעת למצבה, ולא הייתה כשירה לחתום על גבי מסמכים משפטיים וזקוקה לאפוטרופוס (ראה : עדות הנתבעת בעמוד 24 שורות 33-36 ; סעיף 39 לתצהיר התובע 1 ; עדות התובע 2 ; סעיף 36 לתצהיר התובע 2 ; עדות התובע 2 עמוד 103 שורות 27-29 לפרוטוקול מיום 17.11.2025 ; תיעוד רפואי אשר צורף לתיק אפוטרופסות 27673-01-23 בתאריך 16.4.2023).
93. מהמסד הראייתי עולה כי הנתבעת, אשר התגוררה בדירת הוריה החל משנת 1993, נהגה לסייע בידי הוריה משום שלא עבדה לפרנסתה והסתמכה על תמיכתם הכלכלית בה (ראה : עדות הנתבעת בעמוד 29 שורות 10-13 ; סעיפים 5-9 לתצהיר הנתבעת).
94. עוד עולה מהראיות והעדויות אשר הובאו בפני בית המשפט כי זמן קצר לאחר שהאם אובחנה בשנת 2014 כמי שככל הנראה סובלת מדמנציה מעורבת, פעלה שלא בידיעת אחיה (ראה : עדות התובע 1 בעמוד 8 שורות 14-39 ; עדות התובע 2 שורות 14-25 לפרוטוקול מיום 28.4.2025) לעריכתם של שלושה מסמכים משפטיים שונים אשר יבטיחו את שליטתה בפועל בכלל ענייניה המשפטיים של האם המנוחה, וכן גם באמצעות הבטחת עתידה הכלכלי, באמצעות ניצול תלותם של הוריה בה כמטפלת של האם לצורך הפעלת לחץ נפשי כבד מאוד על האב לערוך צוואה אשר מפלה אותה לטובה על פני אחיה (ייפוי הכח הנוטריוני של האם אשר ניתן לטובתה בענייניה המשפטיים של האם המנוחה; צוואת האב לטובתה ; ייפוי הכח הכללי שניתן לאב בענייניה המשפטיים והכספיים של האם).
95. הנתבעת אמנם ציינה בעדותה בבית המשפט כי נכון לשנת 2014 מצבה הבריאותי והקוגניטיבי של האם המנוחה היה מעולה וכי היא טסה עם בני המשפחה לחו"ל ואף השתתפה במשחקי קלפים גם שנים ארוכות לאחר האבחון משנת 2014 (ראה: עדות הנתבעת בעמוד 27 שורות 6-7 ; עמוד 29 שורות 1-5 לפרוטוקול מיום 17.11.2025 ; עדות התובע 1 בעמוד 26 שורות 12-36 לפרוטוקול מיום 28.4.2025).
96. דא עקא, שמעדויותיהן של הנתבעת ושל עורכת הצוואה עולה כי ייפוי הכח הנוטריוני כלל לא היה ראוי מבחינה משפטית משום שעו"ד אוחנה לא דרשה להציג בפניה אישור רפואי שלפיו המנוחה לא הייתה באותה עת פסולת דין (ראה : בקשת הנתבעת מיום 11.1.2023 למינוי אפוטרופוס לאם בתיק אפוטרופסות 27673-01-23 ; עדות הנתבעת בעמוד 25 שורות 5-8 ; עדות עו"ד אוחנה בעמוד 10 שורה 27 - עמוד 12 שורה 6 לפרוטוקול; יונה דה-לוי, דיני הנוטריון ותולדותיהם (מהדורה שלישית), הוצאת לשכת עורכי הדין, 2016, עמ' 95-102).
97. בעשותה כן, ואף באמצעות התניית הטיפול בתשלום שכר עבודה רטרואקטיבי אשר ישולם מעיזבון האב המנוח, אשר מהווה על פניו הסכם בטל בהתאם להוראת סעיף 8(א) לחוק הירושה, יצרה הנתבעת בפועל "קשר גורדי" בין מצבה הקוגניטיבי ההולך ומתדרדר של האם המנוחה לבין תלותו המוחלטת של האב המנוח בה, בעיקר בשל סירובו המוחלט לשכור שירותי מטפל/ת עבור האם המנוחה, בשילוב רחמיו עליה עקב בעייתיות מצבה המשפחתי, הכלכלי והנפשי.
98. אותו "קשר גורדי" התבטא בעיקר בכך שהנתבעת פעלה להשפיע על האב המנוח לערוך לטובתה צוואה אשר הוראותיה מפלות אותה באופן מובהק לטובה על פני אחיה, ואשר יבטיחו את עתידה הכלכלי בעיקר באמצעות הורשת כלל זכויותיו בדירה, וכן גם את כלל הזכויות הכספיות ורווחי השכרת המוסכים חרף חוסר ניסיונה המוחלט בעניין זה, כפי שעולה בבירור מלשון הצוואה ומאומד דעתו של המצווה, אשר פירט בצוואתו את הנסיבות שבגינן מצא לנכון להפלות את הנתבעת על פני התובעים מבחינת היקף הרכוש אשר יוענק לה מכח הצוואה (ראה : סעיפים 5-7 לתצהיר הנתבעת ; עדות הנתבעת בעמוד 28 שורה 14 - עמוד 29 שורה 39 לפרוטוקול מיום 17.11.2025 ; עדות התובע 1 בעמוד 25 שורות 8-30 ; בעמוד 37 שורה 21 - עמוד 39 שורה 22 ; בעמוד 43 שורות 8-18 ; בעמוד 46 שורה 29 - עמוד 48 שורה 25 ; עמוד 50 שורות 19-24 ; עמוד 55 שורה 37 - עמוד 56 שורה 15 לפרוטוקול מיום 28.4.2025 ; עדות התובע 2 בעמוד 58 שורות 14-30 ; בעמוד 68 שורה 27 - עמוד 69 שורה 39 ; עמוד 69 שורות 16-27 ; עמוד 82 שורה 19 - עמוד 83 שורה 16 ; עמוד 87 שורה 34 - עמוד 88 שורה 36 ; עמוד 95 שורות 15 - 31 ; עמוד 96 שורה 33 - עמוד 97 שורה 3 ; עמוד 97 שורות 20-33 ; עמוד 98 שורות 13-15 ; עמוד 107 שורה 1 - עמוד 108 שורה 7 ; עמוד 108 שורה 31 - עמוד 109 שורה 2; עמוד 115 שורה 32 - עמוד 116 שורה 8 ; עמוד 118 שורות 12-19 לפרוטוקול מיום 28.4.2025).
99. בהתחשב במכלול הנימוקים המפורטים מעלה, מאומד דעת המצווה וכן גם מנסיבות עריכת הצוואה (ראה גם : ערעור אזרחי 1212/91 קרן לב"י נ' פליציה בינשטוק, פ"ד מח(3), 705( שוכנעתי כי הוכחה השפעה בלתי הוגנת מצידה של הנתבעת ולפיכך הנני מקבל את התנגדותם של התובעים ודוחה את בקשת הנתבעת לקיום צוואת האב המנוח. הלכה למעשה, ניתן לראות ששני ההורים היו ככלי שרת בידיה של הנתבעת, אשר טיפלה ברכושם, גרה בביתם, קיבלה שכר עבור הטיפול בהם, זכתה להטבות כספיות רבות בעודם בחיים, ויתרה על תעסוקה בגין צעיר מאוד, והייתה חלק (גם אם לא מהותי) בעריכת צוואה אשר מפלה את שני אחיה, ואף בודדה את המנוח מיתר המשפחה (ועל כך אף העידו כי המנוח לא הגיע לאירועי נכדיו).
100. משהגעתי לכלל מסקנה כי הצוואה נערכה בנסיבות העניין כאשר היא נגועה בהשפעה בלתי הוגנת, אני מורה כי הצוואה הינה בטלה. חלוקת עזבון האב המנוח תתבצע על פי דין (בהיעדר צוואה אחרת) בין שלושת ילדי המנוח באותה מתכונת שבה בוצעה חלוקת העיזבון בעניין האם המנוחה.

סוף דבר :

101. בקשת הנתבעת לקיום צוואת המנוח משנת 2014 (תיק תיק עזבונות 20265-05-23) נדחית .
102. התנגדותם של התובעים לקיום צוואת המנוח משנת 2014 (תיק תיק עזבונות 20302-05-23) מתקבלת.
103. ב"כ התובעים תמציא בתוך שבוע ימים מהיום צו ירושה מובנה לחתימת בית המשפט ולאחר מכן תעבירו לידי הרשם לענייני ירושה.
104. מאחר והנתבעת אינה מיוצגת ע"י עו"ד תישא הנתבעת בהוצאות בשיעור מופחת - שכ"ט עו"ד בשיעור של 20,000 ₪ בצירוף מערעור מיסים כחוק.
105. מנהל העיזבון הזמני יגיש דו"ח משלים לרבות בקשה לעניין שכר טרחתו כמנהל עיזבון זמני, בתוך 20 ימים מהיום, המפרט את פעולותיו ואת היקף העיזבון, והשכר המבוקש.

תזכורת פנימית בהתאם.