במענה בכתב נכתב כי לנאשם אין טענת אליבי משום שלא ידוע לו מועד העבירה המדוייק גם לאחר עיון בכל חומר הראיות.
בדיון נשאל ב"כ הנאשם האם לגבי המועד הכתוב בכתב האישום קיימת לנאשם טענת אליבי, והשיב כי לא קיימת, וכי יתן בכתב תשובה ברורה.
תשובה שכזו לא הוגשה בכתב, ובדיון לאחר מכן לאחר שנשאל השיב ב"כ הנאשם "לענין הבהרה לטענת האליבי שאמרתי שאמסור, אני רוצה להצהיר שלדידו של הנאשם הוא לא היה בצומת בית קמה ביום 29.4.16. בשום שלב באותו יום הנאשם לא היה בצומת בית קמה". (פר' 27.2.17 עמ' 32 שו' 18-19). בענין זה הוסיף ב"כ הנאשם : "הטענה שלנו שהנאשם לא היה בבית קמה בכל אותו יום שכתוב בכתב האישום, 29.4.16. הנאשם לא יכול להצביע באיזה מקום הוא היה באותו יום. הנאשם לא יצביע על מקום ספציפי שהוא היה בו באותו יום, הוא אינו זוכר." (פרו' 19.3.17 עמ' 37 שו' 13-15).
ב"כ הנאשם העלה טענת זוטא לפיה אמרותיו של הנאשם שנאמרו במסגרת מה שמוגדר על ידו כ"תשאול" ביום 2.8.16 (והוגש בהמשך - דיסק הכולל סרטון (ת/172) ותמלול (ת/172/ב')) נאמרו במסגרת מו"מ להיותו עד מדינה, ולפיכך לטענתו אמרותיו אלו של הנאשם אינן קבילות ואינן יכולות להפלילו, וכמו כן כי הופעלו אמצעי חקירה פסולים, לא היתה אזהרה כנדרש וכי המשטרה ביצעה חקירה ללא יידועו של הנאשם כי הוא נחקר בחקירה מתועדת.
נקדים את המאוחר, ונפנה בענין זה לנאמר בסיכומי הנאשם על כי "הודיותיו של הנאשם נגבו באמצעי חקירה פסולים, שהגיעו עד לשלילת רצונו החופשי של הנאשם, או באמצעים בלתי הוגנים ובלתי ראויים אשר חובת הצדק מחייבת פסילתם, כאשר שקדה המשטרה לנהל חקירותיה תוך הקפדה על אי יידועו כי הוא נחקר בחקירה מתועדת, תוך הצגת מיצג ששום דבר לא נרשם בכתב, ויידועו כי ישתמשו בדבריו כראיה במשפט, בהעדר אזהרה, ותוך שלילת ייצוגו הנאות של הנאשם." (כך בסעיף 64 לסיכומי הנאשם).
לטענת הנאשם הוא נחקר מספר פעמים, לעיתים באופן לא פורמאלי, התנהל מעין מו"מ שבו הוא הציע את עזרתו בהשבת האמל"ח, ונטען כי המו"מ בוצע ללא אזהרה כדין, ללא היוועצות עם עו"ד וללא רישום ותיעוד, והנאשם אמר דברים העלולים להפלילו, וזאת בהעדר מיצוי זכותו לאי-הפללה עצמית, ועל כן אמרותיו שנאמרו במסגרת החקירות לעיל, אינן קבילות כנגד הנאשם בבית המשפט.
במסגרת הכרעת הדין להלן תידון גם שאלת קבילות הראיות והטענות שהועלו כאמור במסגרת משפט הזוטא, אשר סוכם והוחלט כי יוכרע בהכרעת הדין.