"ש: מתי ואיפה היתה הפעם הנוספת שעדי דרך עליך נשק?
ת: ביום שגנב את התחמושת.
..
ת: אחרי שגיליתי שהוא בבונקר, הוא היה בלי נשק בשלב הזה. כשאני חזרתי, הוא חזר אחרי חצי שעה או ארבעים דקות, משהו כזה. הגיע אלי לחדר עם הנשק שלו בשלב הזה. היה גם מחסנית בהכנס. הוא נכנס אלי לחדר ודרך עלי את הנשק, עשה לי ככה על המיטה. הכוונה שאני נשען על המיטה הוא מכוון אלי את הנשק. אמרתי לו נו מה אתה רוצה לירות בי אחרי האיום הזה? אז הוא אמר לי ואני מצטט "אני כן יירה בך וזה מה שאתה שווה, כדור אחד". אמרתי לו "עדי זה לא מצחיק, תוריד את הנשק, הנשק לא משחק". הוא אומר לי בשפה הערבית "הדנאק גילתה שלון מעיל עבם בנשק אנא בזבפט מילאה נשק מייל עבם מאעיי". ואני אתרגם "בדיוק איך שלא משחקים בנשק, גם איתי לא משחקים".
(עמ' 2 שו' 19-28).
בחקירת שאדי מיום 17.7.2016 (ת/187) הוא המשיך באופן עקבי לעמוד על אמרותיו וגסאתו בדבר אופן השתלשלות הדברים וחידד אודות זמנים, כגון זמן העמסת הציוד מהבונקר לתוך הרכב (5-6 דקות), והפריקה מהרכב הצבאי לרכבים האחרים (5 דקות):
"ש: כמה זמן היה כל עניין ההעמסה מהבונקר לתוך הרכב?
ת: כמה דקות, משהו כמו 5 או 6 דקות.
...
ש: הפריקה מהרכב שלך הצבאי לתוך הרכבים האחרים?
ת: זריז, זריז משהו כמו חמש דקות.
ש: כמה אנשים עשו את זה ולאן העבירו את האמל"ח?
ת: 4 או 5 משהו כזה, שהיו בחוץ והיה עוד אחד שהיה ברכב...".
(עמ' 5 שו' 127-128, שו' 134-137).
שאדי חזר ואמר כי חש מאויים מאותה שיחת טלפון שעדי הפנה אליו:
"ש: בשיחה הטלפון שעדי נתן לך. מי דיבר איתך?
ת: אני לא יודע. זה מי שיש לו קול עבה ככה.
ש: מה הוא בדיוק אמר לך?
ת: מה שהוא אמר לי שאני לא אפתח את הפה, שאני לא אדבר. אמרתי לי משהו שבגלל שאני תפסתי את עדי, הוא אמר לי שהוא יאבד אותי ואת המשפחה שלי והוא אמר שהוא 15 דקות מהמשפחה שלי".
(עמ' 9 שו' 290-294).
גרסתו של שאדי על מעורבותו וחלקו ברורה. אינני מוצא מקום לעריכת פלגינן דיבורא ביחס אליו, הואיל ואינני מוצא רלוונטיות לשונות הנטענת ביחס לענינו של הנאשם. בין אם היה שאדי מאויים ובין אם לאו, אין לדבר משמעות, מבחינת כתב האישום אשר הינו כנגד הנאשם בהליך זה.
העיקר בעדותו של שאדי הינו בתאור תהליך הביצוע עצמו של ההתפרצות והגניבה, והמועדים.
ט.א. של שאדי
- כעולה מדו"ח תיעוד ת/17, בתאריך 8.5.2016 נלקח מזירת האירוע מספר טביעות אצבע אשר בהמשך נשלחו לבדיקה (ת/20), ובמסגרת מסמך "זיהוי ט.א." (ת/21) עולה כי טביעת האצבע נמצאה תואמת לט.א. של הקצין שאדי באשיר. טביעות האצבע נלקחו ממספר מוטות תמיכה אשר נמצאו בתוך ארגז תחמושות מעץ וכן מחלקה הפנימי של דלת הזזה בכניסה (ת/17). בחקירותיו שאדי מסר כי לא קיבל או החזיר תחמושת ולא היה בתוך הבונקר (ת/176 עמ' 5 שו' 119-123) ולכן אין כל סיבה אחרת להמצאות ט.א. אלו בזירה.
ממצאים אלו עולה המסקנה הברורה כי שאדי היה חלק מגניבת האמל"ח, כפי שהעיד על כך בעצמו בהמשך הודאותיו.