תפ (כ"ס) 44241-08-23 מדינת ישראל- רשות המיסים, היחידה המשפטית מחוז מרכז-מע"מ נ' דאוד עבד אלחי

הכרעת דין

• כתב האישום:

1. בהתאם לעובדות כתב האישום, נאשמת 2 (להלן: "הנאשמת") הינה חברה פרטית, מוגבלת במניות, אשר התאגדה בישראל לפי חוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), ואשר נרשמה לעניין חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ") כעוסק מורשה מס' 513243667 בענף עבודות עפר הריסה חפירה ופיתוח.
2. נאשם 1 היה רשום בכל המועדים הרלוונטיים לכתב האישום כדירקטור וכבעל מניות של הנאשמת.
3. נאשם 3 שימש בכל המועדים הרלוונטיים לכתב האישום כמנהל וכאחראי רכש, קניות, קבלני משנה וספקים אצל הנאשמת 2.
4. בין החודשים יוני-נובמבר (כולל) בשנת 2017 (להלן: "התקופה הרלוונטית") קיבלו הנאשמים 8 מסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס על שם עוסק בשם פלג חי בע"מ ח.פ. 512997115 (להלן: "פלג חי"), מבלי שבוצעו בגינם העסקאות נשוא החשבוניות במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס (להלן: "החשבוניות הכוזבות"). פרטי החשבוניות הכוזבות צורפו כנספח א' לכתב האישום:
5. הנאשם 1 כלל, בתקופה הרלוונטית, את החשבוניות הכוזבות בספרי הנהלת החשבונות של הנאשמת 2 וניכה את מס התשומות הגלום בחשבוניות הכוזבות בסך של 296,479 ₪ בדו"חות התקופתיים שהגישו למנהל מס ערך מוסף על שם הנאשמת.
6. הנאשם 3, מכוח תפקידו בנאשמת 1, פעל על מנת להביא לכך שהנאשמים 1 ו-2 יתחמקו או ישתמטו מתשלום מס.
7. לאור האמור, כתב האישום מייחס לנאשמים 1 ו-2 שמונה עבירות של ניכוי מס תשומות מבלי שיש לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק, עבירה לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק, וכן הכנה, ניהול והרשאה לאחר להכין או לנהל פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות, עבירה לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק - הכל במטרה להתחמק או להשתמש מתשלום מס. לנאשם 3, כתב האישום מייחס פעולה במטרה לכך שאדם אחר יתחמק או ישתמט מתשלום מס שאותו אדם חייב בו, עבירה לפי סעיף 117(ב1) לחוק.

• המענה לכתב האישום:

8. הנאשמים כופרים במיוחס להם בכתב האישום.
9. הנאשמים מודים בסעיפים העוסקים ביחסים שבין הנאשמים 1 ו-3 לבין הנאשמת 2 במסגרת הפעילות של הנאשמת 2 ושלהם (סעיפים 1-3 לכתב האישום).
10. הנאשמים כופרים באמור בסעיף 4 לכתב האישום וטוענים כי לא קיבלו חשבוניות מס פיקטיביות אלא שמדובר בחשבוניות שניתנו כדין על סמך עסקאות שנעשו כדין ועל סמך התקשרות שלפחות בעיניהם, בזמן אמת, נחזתה כהתקשרות אמת. עוד טוענים הנאשמים כי נאשם 3 הוא זה שהיה בפועל גורם בהתקשרויות מול הספקים.
11. ביחס לסעיף 5 לכתב האישום, הנאשמים מודים בעובדת הניכוי של החשבוניות כמס תשומות, אולם כופרים בטענה למודעות או הלך נפשי הנוגע לכוזבות הלכאורית שבחשבוניות.
12. ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916הנאשמים כופרים גם בסעיפים 6-7 לכתב האישום.

12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)

• פרשת התביעה:

13. ביום 26.1.25 החלה להישמע פרשת התביעה ונשמעו עדויותיהם של ע"ת 3, מר חיים פלג (להלן: "פלג"), ע"ת 1, מר חיים כהן (חקירות מע"מ ירושלים) (להלן: "החוקר כהן"), וע"ת 2, מר כפיר טרבלסי (חקירות מע"מ ירושלים) (להלן: "החוקר טרבלסי").
14. ביום 17.2.25 נמשכה פרשת התביעה ונשמעו עדויותיהם של ע"ת 5, גב' אורלי רוטנשטרייך לוי (להלן: "גב' רוטנשטרייך"), וע"ת 6, מר איהאב פדילה (להלן: "פדילה").
15. ביום 18.5.25 נמשכה פרשת התביעה ונשמעו עדויותיהם של ע"ת 7, מר אימן סולטאן (להלן: "סולטאן"), וע"ת 9, מר מטר בהג'ת (להלן: "בהג'ת").
16. ביום 28.5.25 נמשכה פרשת התביעה ונשמעו עדויותיהם של ע"ת 10, מר סאמר מסראווה (להלן: "מסראווה"), וע"ת 8, מר נאסר מוהאנד (להלן: "נאסר").
17. ביום 30.9.25 הסתיימה פרשת התביעה עם שמיעת עדותו של ע"ת 4, מר מרדכי פלוצר (להלן: "פלוצר").

• פרשת ההגנה:

18. ביום 25.12.25 נשמעה פרשת ההגנה ונשמעו עדויותיהם של נאשם 1, מר דאוד עבד אלחי, ונאשם 3, מר נאדיר עבד אל חי.

• סיכומי המאשימה:

19. המאשימה מפנה לכך שעניינו של כתב האישום ב-8 חשבוניות מס כוזבות שהוצאו, לכאורה, על ידי חברת פלג חי בע"מ בסכום כולל של 2,040,480 ₪, מבלי שנעשתה כל עבודה בגינן, כאשר המע"מ הגלום בהן בסך 296,479 ₪ נוכה שלא כדין.
20. לטענת המאשימה, הוכח שהחשבוניות היו כוזבות, שכן מר פלג, הבעלים הרשום של חברת פלג חי בע"מ, העיד כי החשבוניות אינן שלו, חתימתו מזויפת והלוגו אינו תואם את מסמכי החברה המקוריים. לדבריו, הוא מעולם לא ביצע עסקאות עם הנאשמים ולא קיבל מהם תשלומים.  מר פלוצר (ע"ת 4) אישר כי לא ביצע עבודות עבור הנאשמים ורק סיפק את הניירת, ואף הודה והורשע במסירת חשבוניות כוזבות לנאשמים תמורת עמלה של 3%, כאשר הכספים חזרו לידי הנאשמים פחות העמלה.
21. המאשימה טוענת כי הוצגו על ידה ראיות חותכות לכך שכל 48 השיקים שיצאו מהנאשמת 2 לפקודת פלג חי נפרטו לכסף מזומן שחזר לידי הנאשמים: 41 שיקים על ידי הנאשם 3 בעצמו, 3 שיקים על ידי מר פלוצר (ע"ת 4), 3 שיקים על ידי מר מסראווה ושיק אחד על ידי מר בהג'ת.
22. לשיטת המאשימה, גרסת הנאשמים, לפיה הנאשם 3 ניכה את השיקים עבור אדם אחר, אינה עולה בקנה אחד עם מסמכי "הכר את הלקוח" עליהם חתם הנאשם 3, בהם צוין כי הוא מבצע את הפעילות עבור הנאשמת 2 ולא עבור אחר.
23. הועתק מנבובהקשר זה, המאשימה מפנה לכך שמר מוהאנד (ע"ת 8) העיד כי הנאשם 3 פרט אצלו שיקים כשליח של פלג חי ולכך שמעדותו של מר בהג'ת עולה כי שיק שנועד לכאורה לספק "פלג חי" עבור עבודת עפר, שימש בפועל כתשלום לחשמלאי שביצע עבודות פרטיות באולם האירועים של הנאשם 1.
24. המאשימה מבקשת להעדיף את גרסת החוקר חיים כהן (ע"ת 1), שתיעד שיחות מוקדמות עם מר מסראווה (ע"ת 10) בהן הודה נר מסראווה כי ניכה שיקים בטירה וחילק את הכסף למלצרים ועובדים לפי הוראת הנאשם 1, על פני עדותו המתחמקת בבית המשפט.
25. המאשימה מפנה לכך שהנאשם 1 לא ידע לתת תשובות בנוגע לספק "פלג חי" והפנה להסכם שלא הציג, ובהמשך שינה את גרסתו וטען כי רוב ההסכמים בענף הם ג'נטלמנים. המאשימה רואה בכך "גרסה כבושה" שמשקלה מועט ונועדה להכשיר את העובדה שאין הסכם או תעודות משלוח.
26. כמו כן, המאשימה טוענת כי הימצאות חותמת הערבות של מר פלוצר במשרדי הנאשמים - חותמת המוטבעת בגב כל השיקים - מוכיחה את מעורבותם הישירה ביצירת המסמכים הכוזבים. המאשימה מדגישה כי הנאשם 3 התחמק ממתן תשובה לגבי מיקום החותמת וטען כי היא מצויה אצל כל הנש"מים בארץ.  זאת, כאשר מעדויות הנש"מים עולה כי השיקים הגיעו אליהם חתומים ומוטבעים בחותמת.
27. המאשימה מפנה לייפוי הכוח בו מר פלוצר, לכאורה, ייפה את כוחו של הנאשם 3 לנכות שיקים של פלג חי, ומדגישה כי חתימת האימות היא של אדם בשם פבל זבאילוב. עוד מדגישה המאשימה כי מר פלוצר הכחיש את ייפוי הכוח ואת החתימה, ואילו הנאשם 3 מסר גרסאות סותרות ומתפתלות לגביו.  לטענת המאשימה, ייפוי הכוח היה פיקציה שנועדה לאפשר לנאשמים לקבל חזרה לידיהם את הכספים.
28. המאשימה סבורה כי יד לדחות את גרסתו של מר פלוצר בבית המשפט - גרסה שלטענת המאשימה מקורה בתזה שהועלתה על ידי הסניגור ואומצה על ידי הנאשמים - לפיה כל ההתנהלות שלו נעשתה אל מול מנהל החשבונות של הנאשמת 2. גרסה זו, לטענת המאשימה, סותרת את הודעות הנאשמים בחקירה, לפיהן הנאשם 3 הוא האחראי לעמוד אל מול ספקים ולקוחות, כאשר הנאשם 3 עצמו אישר כי הוא זה שהתנהל מול פלג חי ונתן את השיקים למי שהביא את החשבוניות.  זאת, ללא כל אזכור של מנהל החשבונות.  עוד טוענת המאשימה כי הימנעות ההגנה מלהביא את מנהל החשבונות להעיד מקימה חזקה שבעובדה לחובת הנאשמים.
29. המאשימה טוענת כי הראיות והעדויות מוכיחות את המודעות של הנאשם 1 והנאשם 3 לעובדות כתב האישום וכי הם היו מודעים לכך שהחשבוניות שקיבלו ממר פלוצר בשם חברת פלג חי הן כוזבות ונועדו להקטין את חבות המס של הנאשמת 2.
30. המאשימה דוחה את תזת ההגנה בדבר "האדם הנוסף". בהקשר זה, המאשימה מפנה לכך שגרסתו של מר פלוצר הייתה לא קוהרנטית ומתחמקת, אך הוא העיד כי העיד כי הוא לא ביצע עבודה.
31. המאשימה טוענת כי היא הוכיחה, מעל לכל ספק, הן את היסוד העובדתי ואת היסוד הנפשי של העבירות המתוארות בכתב האישום, ביחס לכל אחד מהנאשמים. לאור האמור, המאשימה מבקשת מבית המשפט להרשיע את הנאשמים בעבירות של ניכוי תשומות ללא מסמך כדין, ניהול פנקסי חשבונות כוזבים (נאשמים 1 ו-2), וסיוע לאחר להתחמק או להשתמט ממס (נאשם 3).

• סיכומי הנאשם:

32. לטענת הנאשמים, הם אישרו את אופי פעילותה העסקית של חברת ע. אלחי עבודות עפר ופיתוח בע"מ (הנאשמת 2) ואת קיזוז חשבוניות המס מושא כתב האישום בסכומים הנקובים בהן.  הם טוענים כי החשבוניות שהתקבלו בזמן אמת הוצאו ונמסרו על סמך עסקאות שנעשו כדין ובגין התקשרות עסקית שנחזתה בעיניהם כהתקשרות אמת.
33. לשיטתם, אף גורם מבין שלושת הנאשמים לא פעל בקיזוז החשבוניות מתוך כוונה ומטרה להתחמק מתשלום מס, ולכן לא התקיימו היסודות הנפשיים במעשה העבירה המיוחסת להם.
34. הנאשמים סבורים כי קיים שיהוי בלתי מוסבר בתיק, המקים עילה עצמאית לביטול כתב האישום מחמת טענת הגנה מן הצדק וחריגה ממועדים קצובים בחוק ובהנחיות היועמ"ש והפרקליטות. לטענתם, השיהוי פגע בהגנתם, למשל בחסימת האפשרות לברר מיהו "האדם הנוסף" וגרם לשחיקה בזיכרון העדים.
35. עוד טוענים הנאשמים לאכיפה בררנית בשל קיומם של לקוחות נוספים שהמאשימה לא פעלה נגדם (מלבד אחד מהם).
36. הנאשמים מתייחסים לעדותו של מר פלג, הבעלים של חברת פלג חי, וטוענים כי קיים פער זמנים אדיר ובלתי מוסבר של למעלה מ-5 שנים בין מועדי החקירות. כך או כך, הנאשמים סבורים כי מר פלג לא תרם לשאלות הקריטיות לגבי מי הציג עצמו בפניהם, כיצד נחזתה ההתקשרות, והאם ידעו שמר פלוצר אינו בעל הזכות האמיתית.
37. הנאשמים מתייחסים גם לעדותו של החוקר כהן ומפנים לכך שהוא לא יכול היה לספק הסבר לפערי הזמנים הרבים בחקירות. זאת ועוד, לטענתם, החוקר כהן לא הצליח להציג או לסתור את התאמה בין גרסאותיהם והדבר מחליש את טענת המאשימה לגרסה כבושה או מלאכותית.
38. בהקשר זה, הנאשמים מוסיפים וטוענים כי הימנעות החוקרים מבדיקת גרסתו של דאוד לגבי מנהלת החשבונות ורואה החשבון פועלת לחובת המאשימה.
39. בנוגע לעדותה של גב' רוטנשטרייך, הנאשמים טוענים שהעדה אמנם אישרה שמר פלוצר הוא שקיבל את כספי פריטת השיקים, אך אין לה קשר אישי לפעילות הנש"מ במועד הרלוונטי. היא אף אישרה שהחוקרים לא ביקשו תעודת זהות של פורט השיקים בפועל.
40. לטענת הנאשמים, עובדה זו, יחד עם עדותו של מר סולטאן, מחזקת את הטענה שמר פלוצר הצליח להטעות גם את הנש"מ עצמו וכי הוא בנה מצג חיצוני מסודר ונתמך באסמכתאות. לשיטתם, "נתיב הכסף" אינו קושר את דאוד ישירות למזומן או למודעות להתחמקות ממס, אלא מחזק את מצג הכזב של מר פלוצר.
41. הנאשמים טוענים כי מר בהג'ת, הסביר כי כאשר שולם לו עבור עבודתו מהנאשמת, השיק יצא על שמו. לטענת הנאשמים, נתון זה מחליש את הנחת המאשימה שכל שיק משקף מסלול תנועה חשוד.
42. הנאשמים מפנים לכך שמר מסראווה שלל בתוקף כל קשר לנאשמת ולניכוי השיקים, וטען שמר פדילה שיקר בעדותו. זאת, כאשר לטענת הנאשמים גם מר נאסר אישר שנאדר הגיע לנש"מ שלו כשהוא מלווה בבעלים הנחזה של חברת פלג חי.  לטענת הנאשמים, עדותו חיזקה את מצג הבעלות של פלג חי בזמן אמת, וכי מר פלוצר הצליח להערים על כולם במצגיו המלאכותיים.
43. ביחס למר פלוצר, העד המרכזי של המאשימה, הנאשמים מפנים לכך שהוא בעל עבר פלילי מפואר, וטוענים כי עדותו בבית המשפט הייתה "מלאת סתירות". לשיטתם, מר פלוצר הוא "הכל מלבד 'סלע איתן'", ועדותו יוצרת סדקים וסתירות לגרסת המאשימה ומבססת אפשרות למעורבות גורמים אחרים.
44. הנאשמים טוענים כי מר פלוצר לא הכחיש את קיומו של "אדם נוסף" שפעל עימו, וכי הוא עצמו הודה בחקירתו במע"מ רק לאחר הסדר טיעון. לדידם, עדותו של פלוצר היא "משענת קנה רצוץ, רעועה, מסויגת, הפכפכה, נעדרת כל רצף ושימור קו".
45. מנגד, הנאשמים סבורים כי גרסתם של דאוד ונאדר הייתה קוהרנטית ולא נסתרה לגבי חלוקת התפקידים ביניהם.
46. דאוד (נאשם 1) העיד כי הוא עוסק בתחומים שונים ומעסיק מאות עובדים, ולכן לא ייתכן לייחס לו היכרות אישית עם כל ספק. הוא אישר באופן חד וברור כי נאדר הוא הגורם המנהל את תחום עבודות העפר והאחראי על רכש, קבלני משנה וספקים.
47. לדברי דאוד, ענף עבודות העפר מתנהל ברובו על בסיס התקשרויות ג'נטלמניות, לא בהכרח בחוזים חתומים. מנגנון התשלומים כלל תהליך מסודר עם אישור של נאדר והעברת חשבון לרואה חשבון, והוא רק חותם פיזית על ההמחאות.
48. לטענת הנאשמים, חתימתו של דאוד על המחאות אינה שקולה לידיעה אישית על טיב כל עסקה או ספק. גרסתו הייתה עקבית לאורך זמן, ולא "גרסה כבושה".
49. הנאשמים טוענים כי אי-זימון מנהלת החשבונות ורואה החשבון לעדות מהווה מחדל חקירתי הפועל לחובת המאשימה.
50. נאדר (נאשם 3) העיד כי הוא איש שטח שפעל על סמך מה שנחזה בעיניו כהתקשרות לגיטימית, ולא עורך מסמכים, משפטן או איש הנהלת חשבונות. לטענת הנאשמים, טענת המאשימה כאילו היה עליו לזהות פגמים פורמליים אינה מתיישבת עם תפקידו ויכולותיו.
51. הנאשמים סבורים כי עדותו של נאדר מחזקת את גרסת ההגנה במישור הסובייקטיבי - הוא תפס את מר פלוצר כבעל הרשאה ומסמכים תקפים - ובמישור האובייקטיבי, שכן לא פעל לבדו ולא הסתיר את צעדיו.
52. הנאשמים טוענים כי הם פעלו בעולם עסקי דינמי עם גורמי שטח ומנגנון חשבונאי מסודר. מנגד, מר פלוצר יצר מצג אמין, ונאדר פעל על יסוד מצג זה.  לכן, לטענתם, לא הוכחה מודעות סובייקטיבית או מטרה מיוחדת להתחמק ממס.
53. הנאשמים מפנים לכך שנדרשת הוכחת יסוד נפשי מחמיר של "מטרה מיוחדת" להתחמק או להשתמט מתשלום מס, כאשר לשיטתם אין די בכך שהחשבוניות כוזבות מבחינה אובייקטיבית, אלא שיש להוכיח מודעות ממשית שלהם לכזב וכן מטרה מיוחדת להתחמקות ממס.
54. הנאשמים טוענים כי המאשימה משקיעה מאמץ רב בתיאור "נתיב הכסף", אך נתיב כספי, גם אם הוכח, אינו זהה לנתיב של כוונה מיוחדת. הוא יכול לעורר חשד אך אינו מחליף הוכחה של מודעות מלאה ומטרה מיוחדת.  לדידם, המאשימה לא הוכיחה את היסוד הנפשי המחמיר.
55. לטענתם, המצב שבו הנאשם פעל על בסיס התקשרות שנחזתה כהתקשרות אמת, או שלא הוכחה מודעות מלאה לכזב, שומט את הקרקע ליסוד הנפשי המחמיר. המאשימה, לטענתם, מערבבת בין השאלה האם החשבוניות כוזבות מבחינה אובייקטיבית לבין השאלה האם הנאשמים ידעו על כך, והאם פעלו במטרה להתחמק ממס.  זאת, כאשר הראיות אינן משלימות את המעבר מהשאלה הראשונה לשתי הנוספות.
56. באשר להרשעת הנאשמת 2 כתאגיד, הנאשמים טוענים כי חל הכלל בסעיף 23 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") המחייב הוכחת מעשה ומחשבה פלילית של האדם שפעל, כמעשה ומחשבת התאגיד, כאשר הדרישה למטרה מיוחדת מכבידה עוד יותר את הנטל. לטענתם, הפיצול התפקודי בחברה מחליש את הבסיס לייחס לחברה כוונה תאגידית מודעת ומיוחדת.
57. לסיכום, הנאשמים טוענים כי ההלכה הפסוקה קובעת שלא ניתן להרשיע בעבירות לפי סעיף 117(ב) לחוק מע"מ בהיעדר הוכחה פוזיטיבית של היסוד הנפשי, ונטל זה רובץ במלואו על המאשימה, ועליה להוכיח זאת בראיות של ממש.
58. לאור כל האמור, הנאשמים מבקשים מבית המשפט להורות על זיכוים, בהיעדר יכולת לקבוע קיומה של כוונה פלילית מיוחדת.

• דיון:

59. עד התביעה חיים פלג
60. חיים פלג העיד כי החשבוניות נשוא האישום אינן חשבוניות של חברתו. הוא קבע כי הן "חשבוניות מזויפות שלא שייכות לחברה שלי".  ציין כי חברתו עדיין לא הגיעה למספר חשבונית 5501, ובזמן הרלוונטי (2017-2018) הייתה בערך במספר 1,000 ומשהו.  חיים פלג הוסיף כי החותמת והחתימה שעל החשבוניות אינן שלו או של מישהו מוכר לו, וכי פרטי הטלפון והפקס בכותרת החשבונית שגויים.  הוא הדגיש כי חברת "ע.  אלחי דאוד עבודות עפר ופיתוח בע"מ" אינה לקוח מוכר לו, וכי פירוט העבודות המתוארות בחשבוניות אינן עבודות שמוכרות לו או בוצעו על ידי חברתו.  בנוסף, הוא אישר שלא עבדו בחניון בית חולים מאיר, לא עשו העברת טריילר, לא עסקו בפסולת בהרצליה, לא בבנייה בכיכרות בבת חפר, ולא בפרויקטים של גדר בשטח חפירה במודיעין או בתחנה מרכזית הרצליה[1].
61. ההגנה ציינה בסיכומיה כי עוד במענה לכתב האישום לא חלקה על כך שפלג אינו קשור לאירועי כתב האישום, ולטענתה בחברה שבבעלותו נעשה שימוש שלא בידיעתו ו/או בהסכמתו על ידי גורמים שגנבו את זהותה[2].
62. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם ההיגיון והשכל הישר. לא ניתן כל הסבר על ידי ההגנה, ודאי לא מניח את הדעת, מדוע אדם אחר כלשהו יעשה שימוש לא מורשה בחברה כלשהי לשם ביצוע עבודה לגיטימית תחת פרטיה של חברה אחרת, יזדהה בכזב כבעליה, יקבל שיקים אותם ייאלץ לפדות בנש"פים בדרכים עקלקלות, במקום לפתוח עוסק מורשה או להקים חברה ולהפעילה כדין.
63. נוסף שעשה שימוש בזהותה כלפי מספר צדדים עסקיים שונים באופן שבהחלטה יכול להניח
64. את הדעת כי הנאשמים עצמם הוטעו על ידי העד פלוצר ו"האדם הנוסף" שהתנהל לצידו[3].
65. אינני מקבל טענה זו של ההגנה. העובדה שגם אחרים קיזזו חשבוניות פיקטיביות של חברת פלג חי אינה מחזקת את התזה שגורמים עברייניים עשו שימוש בשמה של החברה לביצוע עסקאות לגיטימיות כטענת הנאשמים - שכאמור ההיגיון העסקי בצד התנהלות כזו לא הוצג ואינו מתקבל על הדעת.
66. למרבה הצער הניסיון בתיקים מסוג זה מלמד כי כאשר ישנה הפצת חשבוניות פיקטיביות של עוסק מורשה או חברה מסוימת, לעתים קרובות החשבוניות מופצות ליותר מאשר עוסק אחד.
67. בעניינה של חברת פלג חי באופן ספציפי עלה כי עד התביעה פלוצר עשה שימוש בפרטיה וזהותה להפצת חשבוניות פיקטיביות למספר עוסקים, לא רק לנאשמים. פלוצר סיפר על כך בחקירתו[4] ובעדותו בבית המשפט[5].
68. ההגנה עצמה ציינה בסיכומיה כי המאשימה פעלה כנגד אחד מאותם 6 עוסקים נוספים ונקטה נגדו הליך פלילי[6] באופן שיש בו כשלעצמו ללמד כי לא היה מדובר בשימוש בזהותה של החברה לשם ביצוע עבודה לגיטימית אלא למטרת הפצת חשבוניות פיקטיביות.
69. אציין כי ההגנה נמנעה מלזמן מי מאותם 6 עוסקים נוספים במסגרת פרשת ההגנה על מנת להציג ראיות לכך שבוצעה עבודה לגיטימית ולא שימוש בחשבוניות פיקטיביות גרידא.
70. אזכיר כי הימנעות צד מהצגת ראיה שהייתה יכולה לפעול לטובתו מהווה ראיה נסיבתית המחזקת את ראיות התביעה (ע"פ 8606/22 ורדיניאן נ' מדינת ישראל, פסקה 36 (8.9.24)).
71. עד התביעה איהאב פדילה
72. ההגנה טענה כי עדותו של עד התביעה פדילה מלמדת שהנש"פ בבעלותו שימש זירת מסחר לפריטות שיקים מכל הסוגים, והעד פדילה אישר כי הנאשם הנאשם 3 פעל בגלוי ללא הסתרת פרטים באופן המקעקע תזה של פעולה חשאית אשר נודעה להתחמקות מתשלום מס. לטענת ההגנה הנאשם 3 פעל ביוזמה אישית משלו ללוות גורמים מזדמנים לפריטת שיקים כדי לקבלת תשלום של מאות שקלים כשכר טרחה כשימש כ"חוליית אמון"
    מול החלפנים וכתובת בטוחה מול יהודים וערבים, ואין בעדותו משום הוכחה למנגנון עברייני של התחמקות ממס מלבד הוכחה להתנהגות הנאשם 3 להרחבת מקורות הכנסה אישית[7].
73. אינני מקבל טענה זו. המאשימה לא ייחסה לנאשמים תזה של פעולה חשאית לביצוע עבירה של התחמקות מתשלום מס, כי אם פעולה סיבובית מתוחכמת במסגרתה החברה כביכול משלמת לספק - פלג חי - אך בסופו של דבר הכספים חוזרים לנאשמים במזומן.
74. טענת ההגנה כי הנאשם 3 החליט ללוות גורמים מזדמנים לפריטת שיקים לא נתמכה בכל ראיה מלבד גרסתו הבלתי מהימנה של הנאשם 3.
75. ההגנה הדגישה היות הנאשם 3 כתובת בטוחה ליהודים וערבים ברבים, אך נמנעה מלהביא ולו אדם אחד שהנאשם 3 שימש עבורו חוליית אמון כאמור.
76. על ההימנעות מהבאת ראיות שיכולות לתמוך כגרסת נאשם - ראה לעיל.
77. ההגנה לא טענה כנגד מהימנותו של העד פדילה וכלל לא התמודדה עם טיעוני המאשימה ביחס למשמעויות עדותו, לפיהן מסר כי הכיר את הנאשם 3כעובד של הנאשמים 1 ו- 2, הנאשם 3 הוא שפרט את השיקים כפי שנרשם בדוח איתור שיקים (ת/31) וקיבל את המזומן לידיו .כך גם העיד לגבי השיקים של עדי התביעה 9 מטר בהג'ת ו- 10 סאמר מסראווה שהם אלו שקיבלו ממנו את הכסף בתמורה לשיקים של הנאשמת 2 שנרשמו לפקודת פלג חי שהם ניכו אצלו[8].
78. עיון בעדותו של מר פדילה מלמד כי הוא אכן העיד שמי שניכה 12 שיקים של הנאשמת 2 למוטב חברת פלג חי היו הנאשם 3 וכן סאמר מסארווה ו- בהג'ת מטר[9], כי הנאשם 3 עובד אצל הנאשמת 2[10] וכך עד התביעה 10 סאמר מסארווה[11] וכי כספי הניכיון שולמו במזומן[12].
79. העד פדילה הופנה לחותמת הערבות האישית בגב כל אחד מהשיקים[13], אך למרות שההגנה כפרה בטענה שמדובר בחותמת שהייתה במשרדו של הנאשם 1 אשר החתים עליה את העד פלוצר, וטענה שמדובר בחותמת שקיימת בכל נש"פ[14], נמנעה מלשאול את העד פדילה האם הוא האדם שהחתים את פלוצר על הערבות האישית לשיק והאם ברשותו חותמת כזו. כך נהגה גם ביחס ליתר החלפנים שהעידו בבית המשפט.
80. להימנעות ההגנה מחקירה נגדית בנקודה השנויה במחלוקת נפקות ראייתית לחובת הנאשמים (ע"פ 5136/22 לוקר ואח' נ' מדינת ישראל (10.11.24)).
81. יתר על כן, ההגנה הפנתה לכך שהעד פדילה לא שלל אפשרות שהנאשם 3 התייצב בנש"פ ביחד עם גורם מוסמך מטעם פלג חי[15], אך נמנעה מלהתייחס לעובדה שהעד פדילה אמר באותה נשימה "תשמע, זה 2017, יכול להיות שבא איתו פלג חי ולא יודע, זה ביניהם. יכול להיות שהוא נתן לו את הכסף, פרט לו את הצ'קים.  הרי יש את ה(לא ברור) שלו על גב הצ'קים"[16], באופן שעולה ממנו שהערבות בגב השיק לא בוצעה על ידי פדילה אלא השיק הגיע לידיו כאשר הוא חתום.
82. ההגנה התעלמה גם מהטענה כי מסמכי ההגנה שסומנו נ/3 עד נ/6 הוגשו ונסרקו באופן מבולבל, כאשר עיון בהם בסדר הנכון כפי שהופיעו בהודעה שנגבתה מהעד פדילה, אשר לא הוגשה, מלמד כי המסמך נ/3 (שהעמוד הראשון שלו בחקירה סומן א.פ.14) מלמד שהנאשם 3 ציין בו כי הוא שכיר בנאשמת 2, כי פרטי העסק הם הנאשמת 2 וכי הוא אינו מבצע את הפעולה עבור אחר, בהיקף הפעילות רשום 10,000 ₪ ובמקור הכספים נרשם "מעסיק", כאשר באותו יום ממש ניכה הנאשם 3 שיק ע"ס 80,000 ₪, באופן המלמד כי הנאשם 3 ניכה שיק שהנפיקה החברה שבה הוא עובד, הנאשמת 2, לטובת פלג חי, כשבפעולה זו אינה מבוצעת עבור פלג חי אלא עבור הנאשמים 1 ו- 2, בניגוד לעדות הנאשם 3 בחקירתו ובבית המשפט.
83. לבקשתי הוגש ביום 10.5.25 המסמך המלא והנכון. העיון בו מלמד כי יש ממש בטענות המאשימה - שההגנה התעלמה מהן.
84. עלה מהמסמך כי באותו מועד בו ניכה הנאשם 3 שיק ע"ס 80,000 ₪ של הנאשמת 2 לטובת פלג חי, 28.2.17, חתם על טופס הכר את הלקוח בו צוין כי הגיע לבדו, כי הוא מבצע את הפעילות עבור מעסיקתו, הנאשמת 2, כי הוא לא מבצע את הפעילות עבור אחר וכי מקור הכספים לגביהם ניתנים השירותים הוא המעסיק - הנאשמת 2.
85. דעתי כדעת המאשימה כי יש במסמך זה לתמוך בתזה המפלילה של המאשימה כפי שפורט לעיל.
86. עד התביעה מוהנד נאסר
87. התרשמתי כי העד לא שש להיות במעמד בו הוא משמש עד תביעה כנגד הנאשמים. כבר בפתח העדות אמר העד "אני לא זוכר כלום, אבל מה שנתתי בעדות זה מה שאני, זה מהזמן זה היה, מה שיש בעדות זה מה שהיה.  מה שאני יכול להגיד עכשיו"[17].  ההגנה הסכימה להגשת הודעתו חלף חקירה ראשית והעד נחקר בחקירה נגדית[18] בה אמר שהנאשם 3 מילא טופס "הכר את הלקוח" בכתב ידו[19].
88. עוד בטרם נשאל שאלות אמר העד שמבקשים ממנו דברים שזה היה בשנת 2017-2018 והוא לא זוכר[20].
89. חוסר הנוחות היה כה בולט שהסנגור הרגיע את העד "רגע, שנייה אחוי שנייה. לא, אני לא זה, אני באמת בעדינות, הכל טוב.  זה חשוב לי כי אני מייצג אותם, אני רוצה להראות, או-קיי אז תהיה איתי סבלני קצת"[21].  בהמשך אישר העד שהנאשם 3 הגיע ביחד עם הבעלים של חברת פלג חי, כפי שנרשם בטופס הכר את הלקוח[22].  כאשר נשאל אם יש אפשרות שנוכחות בעלי חברת פלג חי במקום היא שיקרית שאם לא כן לא היה מאשר את הטופס, השיב שהוא לא זוכר מה היה בשנת 2017, הרבה דברים קרו מאז והפנה להודעה שמסר ולמסמכים שצורפו לה[23].
90. עיון בהודעת העד - שהוגשה חלף חקירה ראשית - מעלה כי אין בה כל אזכור לנוכחות אדם אחר ביחד עם הנאשם 3 בעת שהגיע לבצע פריטה של שיקים. העד אמר בהודעתו כי הנאשם 3 ניכה אצל את השיקים שהוצגו לו, כולל צילום תעודת זהות של הנאשם 3, ואמר שהנאשם 3 הצהיר בפניו שהוא שליח של פלג חי ומסר יפוי כוח לפעול בשמם מול חלפנים ואף מסר עותק יפוי הכוח[24].
91. אילו היה "הבעלים" של פלג חי נוכח ביחד עם הנאשם 3 במעמד פריטת השיקים, כמו גם במעמד מילוי טופס הכר את הלקוח, מצופה היה שהעד יאמר זאת כבר בחקירתו בשנת 2021. באותה מידה היה מצופה כי אילו הבעלים של החברה היה נוכח, היה העד מציין את פרטיו ומצלם את תעודת הזהות שלו, כשם שצילם את תעודת הזהות של הנאשם 3.
92. עוד, אילו נכח "הבעלים" של פלג חי במקום היה מצופה כי העד יסביר מדוע נדרש גם יפוי כוח מאת פלוצר, כ"בעלים" של פלג חי, לנאשם 3 לטפל בענייני ניכוי שיקים של פלג חי.
93. בנוסף, כשם שנעשה בעניינו של העד פדילה, למרות הטענה כי חותמת הערבות האישית נמצאת בכל ציינג', נמנעה ההגנה מלשאול את העד נאסר האם חותמת הערבות האישית המופיעה בשיקים שנוכו בנש"פ שלו הוחתמה על ידו או אם השיקים הגיעו לידיו כשהם כבר חתומים ואם הוא החתים את פלוצר בעצמו על השיקים.
94. דברים אלו היו טעונים הבהרה על ידי ההגנה בחקירה נגדית, אך זו נמנעה מלשאול שאלות נוספות לאחר שהעד חזר בו מהאישור לכך שבעלי החברה נכח במקום ואמר שהוא לא זוכר.
95. להימנעות מחקירה נגדית בשאלה רלוונטית מתבקשת יש נפקות ראייתית לחובת הנאשמים. ראה הפסיקה לעיל.
96. לפיכך, אינני מקבל טענת ההגנה בסיכומיה כי העד אישר שהגיע לנש"פ כשהוא מלווה בבעלי חברת פלג חי[25], ואת המסקנה אותה מבקשת ההגנה להסיק כאילו הגעת פלוצר ביחד עם הנאשם 3 לנש"פ מחזקת הטענה שפלוצר הצליח להערים על כולם במצגיו המלאכותיים[26].
97. אני קובע כי העד ניכה שיקים של הנאשמת 2 אשר הוצאו לטובת פלג חי והיו חתומים בחותמת ערבות וחתימת ערבות של פלוצר בעת שהגיעו אליו על ידי הנאשם 3 אשר הציג עצמו כשליח של פלג חי, הציג יפוי כוח לפיו הוא מוסמך לייצג את "פלג חי" בפני חלפנים.
98. עד התביעה אימן סולטאן
99. התרשמתי כי גם עד אינו שש לשמש עד תביעה כנגד הנאשמים. העד אמר שסיים לעסוק בנש"פ לפני 5-6 שנים[27] ומיד לאחר מכן, כאשר נאמר לו שמסר הודעה ברשות המסים ונשאל אם הוא זוכר מי הביא את המסמכים שצורפו להודעתו השיב "הכל רשום בעדות שאצלך, אני אין לי מה להוסיף"[28].  אסופת המסמכים שמסר וצורפו להודעתו סומנו ת/32.  כשנשאל מי ניכה את השיקים שהלקוח בהם הוא מרדכי פלוצר השיב "זה הוא, רשום אצלך", וכאשר שוב נשאל כך שיגיד את המילים שאמר בחקירתו על מנת שיישמעו בבית המשפט שוב השיב "אני אומר לך זה הוא וזה רשום לך בעדות"[29].  רק כאשר התובע התעקש לדעת מי זה "הוא" ומה השם, ענה העד "פולצר מרדכי"[30].  בהמשך הוגשו וסומנו צילומי תעודת זהות וכרטיס רב קו של העד מרדכי פלוצר, ת/33.  בהמשך שוב התבקש לספר על הקשר בין מרדכי פלוצר לנאשם 1 והשיב "רשום אצלך בעדות הכל, אין לי מה להוסיף על זה"[31].  גם כשהוסבר לו שהעדות אינה בפני בית המשפט התעקש שלא לתת תשובה, אמר שהוא כבר הרבה זמן לא בעבודה הזו וזה היה לפני הרבה זמן, ומה שאמר מאז לא ישתנה ואין לו מה להוסיף[32], אמר שהקריאו לו עכשיו מה שאמר מאז והוא לא זוכר במאה אחוז מה שאמר[33], ומה שהתובע צריך לדעת - הכל בפנים (הכוונה בהודעה שמסר)[34].  מדברי ב"כ המאשימה עלה שהעד אמר בהודעתו שפלוצר הוא הבעלים של החברה, ללא מחלוקת מצד ההגנה[35].
100. בחקירה הנגדית השתנתה באחת גישת העד. לאחר שהסנגור הציג עצמו כבא כוחם של הנאשמים 1 ו- 3, העד, שרגע קודם לכן סירב לאשר פרטים בסיסיים והפנה שוב ושוב להודעה שמסר תוך אמירה שהוא לא זוכר, אישר במהירות ובבטחון דברים שהציג לו הסנגור[36]:

"עו"ד סולומון:              או-קיי, בשוברי ניכיון הוא לא שאל אותך אני רוצה רק שתאשר שבכולם רשום פלוצר מרדכי?